נגרות בתי כנסת כעבודת קודש

הגעתי לתחום ייצור ארונות הקודש דרך ההתעניינות בנגרות אומנותית

כשפנחס לחיאני החל לעסוק בנגרות היו מעט מאד בעלי מקצוע שעסקו בעיצוב רהיטים אומנותיים לבתי כנסת. גם הוא הגיע לתחום במקרה אחרי שהתחיל להתעניין בנגרות אמונתוית. "אחרי שלמדתי נגרות פניתי יצירת רהיטים אומנותיים. עסקתי בחריטת עמודים וגילוף כך גיליתי את התחום של עיצוב ארונות קודש ובתי כנסת" הוא מספר. לדבריו "השוק היה צמא לאומנים המתמחים בריהוט מיוחד לבתי כנסת". "אני זוכר שבדרך כלל ארונות הקודש נעשו בפשטות ללא מוטיבים אומנותיים רבים וכמובן ללא שימוש בטכניקות מיוחדות- במקרה הטוב היו עוטפים לוחות עץ בפלטות פורניר בצירוף מספר מוטיבים עיצוביים שאותם היו קונים מן המוכן. זה היה המצב, ומבחינה רבה זו הייתה הסיבה שבגללה פניתי לתחום בו אני עוסק עד היום".
לדבריו מצבו של השוק השתנה מאד עם השנים, גם בגלל הכניסה של מומחים נוספים לתחום, וגם בגלל שעם השנים החלו בוני בתי כנסת להתייחס גם לעיצוב כלי הקודש הפנימיים כדוגמת ארון הקודש והמושבים. "כיום המצב שונה מאד מהמציאות שבה התחלתי לפעול ושבה הקמתי את מפעל 'פיניש'. הדרישה והביקוש הם לרמת ביצוע ואיכות גבוהים מאד. אני קובע שכיום הריהוט בבתי כנסת מתחרה ביצירות אמונותיות בעץ שמוזמנות על ידי אנשים פרטיים שעושרם רב. המזמינים רוצים שילוב של גילופים בעבודת יד, עמודים חרוטים, ריקועים בפליז, זהב, כסף ונחושת, וכן הם רוצים לשלב ביצירות גם וויטראז'ים מיוחדים". בהקשר לכך אומר פנחס לחיאני כי דרישות אלו מתחברות מאד לעקרון של 'זה קלי ואנווהו' שעומד לנגד עיניו כשהוא מתכנן את הריהוט. "אנחנו פועלים ליצור ולחבר בין עבודות אומנות שונות מתוך מטרה להופכם להרמוניה מושלמת שתייפה את בית הכנסת ותראה בו בצורה הנכונה והאומנותית ביותר". לדבריו העמידה על סטנדרט כזה משתלמת למרות המאמצים הרבים ושעות העבודה שהם דורשים.

הפרויקט הראשון בית הכנסת של אבא בקריית גת

בכל מקרה לחיאני מספר כי כשהתחיל לפנות לעיצוב בתי כנסת עבודתו הראשונה בתחום הייתה בבית הכנסת של אביו בקריית גת. "זו הייתה עבודה הראשונה שלי ובניתי שם שער כניסה מעוצב וכן את הספרייה המפוארת. אפשר לומר שהכול התחיל מהעבודה הזו ובגללה התגלגלתי להיות למפעל הגדול בישראל ובעולם לריהוט אומנותי של בתי כנסת" הוא מציין.
 
ש: איך מצליחים לייצר יצירה הרמונית כשמשתמשים בכל כך הרבה חומרי גלם שונים? הרי בית הכנסת עלול להראות מלא בעבודות אומנות שלא קשורות אחת לשניה?
זו שאלה טובה. כל אומנות שמשלבת כל כך הרבה חומרי גלם ופעולות עדינות כמו גילוף, ריקוע, חריטה וכו' מצריכה ידע רב בשילוב החומרים. יש כאן בהחלט תכנון רב ומורכבות שיש להתמודד איתה מראש כדי שהתוצאה הסופית תראה הרמונית ושלמה. אגב לא מדובר כאן באומנות חדשה אלא בסוגיה שבעולם וגם בבנית בתי כנסת בעם ישראל התמודדו איתה בעבר. ואנו בפיניש מאד משתדלים להתאים את צורת העבודה שלנו לעקרונות שגובשו בתחום על ידי אמנים בעבר. לדעתי זו הדרך היחידה לקבל את איכות העבודה הטובה ביותר.

עבודת יד בעידן של מכונות ובניית ה'חורבה'

לדבריו ההצמדות לשיטות האמנות של העבר משתלמת גם בעידן המכונות. "גילוף אומנותי מעשה ידי אמן גובר ביופיו על עבודה מעשה ידי מכונות. כמובן הדבר מצריך סבלנות וזמן רב דבר שהלקוח צריך לקחת בחשבון כשהוא מזמין את העבודה. אולם צורת העבודה הזו שווה את הסבלנות. לא צריך להיות בעל עין מקצועית כדי לחוש את ההבדל בין עבודת אמן שנעשית ביד לבין עבודת מכונה. הדיוק והעדינות הם משהו שרק אמנים אנושיים יכולים להגיע אליה ומדובר ממש באיכויות אחרות. "לדעתי זו גם הסיבה לכך שנבחרנו לביצוע עבודות שחזור הרהיטים בית כנסת החורבה. וועדת המכרז, ראתה בביקורה במפעל את שיטת הייצור הידנית והבינה שעבודה כזו לא ניתנת לייצור אלא ביד. כלומר הועדה הגיע להכרה שדווקא בצורת העבודה הייחודית הזו השחזור יהיה אמיתי וברמה הגבוהה ביותר", הוא קובע ומוסיף כי "אנו משתדלים לעמוד בציפיות הגבוהות וברף הגבוהה שתובעים הלקוחות שלנו בכל העולם. מבחינה זו דווקא ההצמדות שלנו לשיטות עתיקות ולעבודה ביד היא אחת הסיבות לכך שהמפעל שלנו שומר על תחרותיות בתחום בניית רהיטים וארונות קודש לבתי כנסת. בנוסף אנו גם כל הזמן עוסקים בפיתוח באמצעות טיפוח אומנים ייחודיים".
 
מכל בתי הכנסת שעיצבת איזו עבודה אהובה עליך ביותר?
באופן כללי אני יכול לקבוע כי כל העבודות שלי אהובות עלי ואני קשור אליהם ביותר. אולם ברור ששחזור בית כנסת "החורבה" הוא פרויקט מרגש מאד. בבית הכנסת נבנה ארון הקודש שכפי הנראה הינו הגדול ביותר בעולם. הארון מתנשא לגובה של 12 מטר! וכולל למעלה מ25 מטר מרובע של עץ מגולף שמצופה באופן ייחודי ובעבודה מרשימה בזהב טהור. זו עבודה שנעשית בימים אלו תחת אבטחה כבדה אצלנו ואני גאה בה מאד. זו עבודה משמעותית וייחודית כי בית הכנסת החורבה מרגש יהודים בכל העולם, ונקשרו בו סיפורים ואגדות רבות ויש עליו הרבה סיפורי מסתורין שקשורים בעם ישראל ובתולדותיו.

גוש קטיף ובית הכנסת שניצח את הקומוניזם

פרויקט נוסף שפנחס מתרגש כשהוא מדבר עליו הוא בניית בית כנסת למפעל של עובדים יהודיים שגורשו מגוש קטיף. " מדובר בבית כנסת שבנינו במיקום לא צפוי לחלוטין. לאחר פינוי הגוש בנו מספר מחקלאי הגוש בית אריזה ענק. כיון שההנהלה והעובדים כולם דתיים הם בנו בתוך המפעל בית כנסת מפואר ומהודר. מדובר בבית כנסת מפואר הכולל: ספרייה מהיקרות שנבנו, ארון קודש, תיבה, שולחנות לימוד וכו. רבנים שהגיעו לחנוכת בית הכנסת התרגשו גם אחד מנותני הכשרות של המפעל הרב לנדאו, התקשר אלי אישית ואמר שהוא ראה בתי כנסת רבים אבל איכות ופאר שכזה – לא ראה".
"בית כנסת מיוחד נוסף ששווה לספר עליו הוא בית כנסת ששוכן באזרבייג'ן שאנו עובדים על שיפוצו כרגע. במקרה הזה פנה אלינו רב הקהילה ואמר שהם משפצים בית כנסת והוא רוצה שנגיע לשם התכנון. הם היו מאוד רציניים ולמרות זאת ניסיתי להסביר לו שחבל שאסע ללא ידע על בית הכנסת ואולי כדאי שלפני הנסיעה הוא יעביר את התוכניות על מנת שנראה אם בכלל המחיר מתאים. אולם הלקוח התעקש ואמר שהתורם בדיוק נמצא במקום והוא רוצה שתוך יומיים נגיע. עלינו למטוס אני ומנהל הפרויקטים של המפעל ומנהל השיווק. נסענו לשם ונפגשנו עם אנשים חמים בעלי רצון עז לשפץ את בית הכנסת ושם נתוודענו לסיפורו המיוחד והמרגש של בית הכנסת. זהו בית כנסת שגם בתקופות הקומוניסטיות האפלות ביותר לא בוטלה בו התפילה ובמשך כל השנים באורך פלא מתקיימות בו שלוש תפילות מידי יום. התורם שהוא יליד המקום ביקש שנבצע עבודות אומנות מיוחדות שיבטאו את הכמיהה שלהם ליהדות ולמסורת, ואכן אנו עובדים בימים אלו על עיצוב ארון הקודש וכל חלל בית הכנסת שיבטא את רצונם".
"אני יכול לספר לך גם על בית כנסת בגן יבנה שעבדנו עליו. את בית הכנסת הזה תרם אלוף משנה בצה"ל, קיבוצניק לא דתי, שבחיים לא עשה משהו למען הדת. מדובר באדם שהעיד על עצמו שאפילו בחגים לא טרח ליטול חלק ולו הקטן ביותר בתפילה. אבל כשהוא החליט לתרום לבניית בית כנסת בקיבוץ, הוא עשה את זה בחרדת קודש. אני זוכר שכשהוא בא וחתם על הזמנת העבודה, הוא התרגש ובכה כמו ילד קטן, והודה על הזכות שנפלה בחלקו. בהמשך הוא ליווה את הבנייה שלנו ועזר תוך שהוא בוכה ושמח על הזכות שנפלה בחלקו לתרום ולבנות ארון קודש בבית הכנסת. הוא גם הקדיש את ארון הקודש לקרוביו תוך שהוא דואג להשאיר מקום ריק בלוח ההנצחה עם בקשה לבנו שלאחר מותו יונצח שמו בלוח זה".