מבט מחודש על המאבק עם האיסלאם

מנהיג אמיתי, אפילו אם הוא חושב את עצמו לאתיאיסט, לא יכול להתעלם מהעובדה שהרוב הגדול של בני האדם בעולם מאמין באלוקים. אפשר לשמוח, אפשר להצטער, אי אפשר להתעלם מהתופעה הזאת שמתרחבת והולכת. בעולם המוסלמי ניכרת ההתחזקות הזו בכיסויי הראש המתגברים על ראשן של הנשים. בהתגברות כוח התנועות הדתיות, החמאס והחיזבאללה, על חשבון הפת"ח הדועך. צריך לראות את התמונה הכוללת ולדעת להיערך אליה. בעיקר לחשוב האם ניתן לרתום את התופעה הזאת לטובתנו, או שזה אסון וקטסטרופה.

קצה חוט לפיתוח האפשרות הראשונה ניתן לקרוא בספר "משני צידי הגבול", שכתב אֲבִי - איברהים שהיה קצין חיזבאללה ושירת את מדינת ישראל שנים רבות. הוא מספר על עצמו, איך הוא פעל למען ישראל דווקא מתוך האמונה באיסלם. דווקא מתוך הערכים שכתובים בקוראן.

קשה לראות את האיסלם במבט חיובי מהמקום שבו אנו עומדים. במיוחד שיש בינינו לבין העולם המוסלמי סכסוך דמים כל כך ארוך וכל כך קשה. אֲבִי - איברהים שגדל בתוך העולם הערבי פותח לנו זווית הסתכלות חדשה. בספרו הוא אומר שהאמונה של המוסלמים לא סותרת בבסיסה את האמונה של היהדות. להפך, מוסלמי אמיתי שמאמין בקוראן חייב להאמין בתנ"ך וביעודיו. מוחמד האמין בתנ"ך שהוא דבר אלוקים."אנו מאמינים באשר הורד אלינו ממרומים ובאשר הורד אליכם. ואלוהינו ואלוהיכם אחד הוא" (סורה 29,46). הוא האמין שעם ישראל נבחר להביא לעולם את האמונה באלוקים, הצדק והמשפט. שבגלל זה הוא קיבל את ארץ ישראל. (סורה 5,20). הוא גם האמין בתפקיד העתידי של עם ישראל. "תתקיים ההבטחה לאחרית הימים, נקבץ את פזוריכם" (סורה 17,104). עם זאת לא הסתדר מוחמד עם היהודים בזמנו. לדעתו, הם בגדו ביעוד שלהם.

אֲבִי מפנה את ליבנו לתנועה של "נוצרים אוהבי ישראל". תנועה של יותר ממאתיים ועשרים מליון נוצרים בעולם שהגיעו לאהבת ישראל מתוך קריאה בתנ"ך והתחברות למסרים שלו. תנ"ך שמדבר על ההיסטוריה של עם ישראל ועל תפקיד עם ישראל בעתיד. זה נכון שעוד לא קמה לנוצרים תנועה מקבילה בעולם המוסלמי ויש לזה סיבות פוליטיות ברורות. אבל האמונה הבסיסית הזאת חיה וקיימת בין המוסלמים, לפחות אצל חלקם. לדעתו, צריכים להשקיע ולפתח אותה לכיוון של פתרון.

אֲבִי מספר כי באמצע מלחמת לבנון השנייה עלה הקאדי של איראן לשידור בתחנת הרדיו אל-מאנר, הרדיו של החיזבאללה. שם אמר איש הדת המוסלמי לאנשי החיזבאללה שאסור לקלל את 'ישראל' שלטעמו הוא שם קדוש. ישראל הוא יעקב, הבן של יצחק שנעקד על גבי המזבח. נכדו של אל-חליל האהוב. נכדו של אברהם הקבור במערת המכפלה המקודשת בגללו על ידי האיסלם. הנואם הזה לא ביקש הפסקת אש. הוא רק אמר להם: אמרו שאתם מפגיזים את היהודים. אל תקללו את שם ישראל. ישראל – זה שם קודש.

תחשבו על הקאדי הזה שמאמין לפי דרכו. תחשבו לרגע מה יקרה אם הוא ישתכנע שאנחנו ממשיכיהם של הישראלים שיצאו ממצרים. מה יקרה באיראן אם הוא יחשוב שאנחנו העם שאלוקים אוהב. שאנחנו מגשימים את מה שכתוב בתנ"ך. אני לא רוצה להמשיך את הקו הזה שעלול להישמע כמו 'הטפה לחזרה בתשובה'. אבל אלו כיוונים שחייבים להשקיע בהם מחשבה.
אני יכול לספר את הסיפור הזה ממקום מגורי בעיר העתיקה של צפת. מביתי אני רואה יום יום את בתיהם של ערביי צפת שעזבו את העיר בתש"ח. עשרות אלפי אנשים שעזבו את ביתם חמשה ימים לפני הכרזת המדינה והלכו אל הלא נודע. עזבו בתים, וילות ורכוש רב. עזבו והשאירו מטעים ועצי פרי שהשקיעו בהם שנים רבות. השאירו ריהוט שאי אפשר לארוז ולקחת על החמור. עזבו הכל והשאירו לנו, ליהודים.

כמו כולם גם אני שמעתי את האגדה שזה היה בגלל הדוידקה. שהדמיון הערבי פעל היטב. שהם חשבו שיש ליהודים "פצצת אטום" ולכן הם ברחו כאיש אחד ביום אחד. האמת היא ששווה להשקיע מחשבה בשאלה האם זה הגיוני שאנשי עיר שלמה יברחו ממרגמה קטנה? האם אין בסיפור הדוידקה קצת התנשאות והרבה זלזול? פעמים רבות שאלתי את מאיר מיבר, שהיה המפקד העברי של צפת בתש"ח, למה ברחו הערבים? הוא לא ידע לענות לי. בשבילו זו הייתה תעלומה. הוא ביטל את "אגדת הדוידקה והאטום" מכל וכל. הוא אמר לי שבאותם ימים ישבו בצפת עורכי דין ורופאים ערבים משכילים והם לא היו נופלים בסיפור כזה. "מה תאמר על בריחת הערבים מירושלים? האם גם בירושלים הערבים ברחו בגלל האטום או בגלל אגדה אחרת? ולמה הם ברחו מטבריה ומשאר המקומות?"
כדאי לשמוע איך ערביי צפת מסבירים את התופעה. זה חשוב. לפני מספר שנים ביקר בצפת פאוזי א-דורה, המפקד של הצבא הערבי בצפת בתש"ח. בשעה שטייל בסמטאות ילדותו פגש בו אחד מותיקי צפת, מאיר המאירי, והזמין אותו לביתו. ישבו השנים ושוחחו על כוס קפה בערבית צפתית נשכחת עד שהגיעו לשאלת השאלות: למה הערבים ברחו מצפת כשמצבם היה כל כך טוב? למה ברחו מכל הארץ? פאוזי לא התקשה לענות: "אנחנו אנשים מאמינים. כשראינו שאתם לא בורחים. שאתם חזקים בדרך שלכם. שאתם מנצחים. הבנו שאלוקים איתכם. הלכנו. אנחנו לא נלחם באלוקים. אנחנו אנשים מאמינים".

תחשבו מה היה קורה אם הערבים היו חושבים גם היום שאנחנו ממשיכיו של עם ישראל המקורי. שאנחנו 'עם הספר' שמוחמד ידע להעריך. שאנחנו חזקים. שאנחנו מאמינים. שאנחנו הולכים עם אלוקים ואלוקים הולך איתנו. תחשבו מה היה יכול לקרות אם היינו משקיעים בכיוון הזה מאמץ רציני במקום להשקיע רק בעוד נסיגות, בעוד טנקים ושריון.
זה שווה חשיבה. לא מדובר כאן בשאלה של שמאל או ימין, מדובר בשאלה קיומית. זה שווה קריאה והרבה יותר.

להורדת הספרון – הקש.