החסידות הצילה אותי!

אני לא יודע מה אתכם, בל אני איש פשוט. מאוד. נופל המון, עם יצרים, עם חולשות... אני אוהב לאכול יותר מאשר ללמוד ולשיר יותר מאשר להתפלל. אולי אני רשע גדול, אבל נדמה לי שרוב האנשים סביבי הם כאלה ושבכל זאת אני לא כל כך חריג בנוף. אני לא אוהב לקלקל בשביל לקלקל, אני לא מכה אנשים ולא צועק עליהם סתם, אבל מצד שני אני לא בנוי ללכת ולתת את שארית כספי לעניים. כי אני חלש, לא בגלל שאני לא חושב שזה חשוב.
אני גם נופל, מידי פעם, וגם מאוד מתעלה מידי פעם... אבל אף פעם אני לא גומר את יום כיפור עם רצון עליון להתפלל עוד שעתיים, אני מתפלל, אומר ברכת הלבנה והולך הביתה לאכול.
בשביל אנשים כמוני החסידות היא הצלה- היא מייצגת שמחה, היא מייצגת את זה שלאכול ולשתות משקה חריף זה לא חטא נורא ואיום... ועוד. אבל בעיקר היא מייצגת את החיבור לרבי! ליהודי גדול ממני, שאצלו משום מה כל הדברים שכתבתי בהתחלה לא תופסים והוא אוהב להתפלל, נהנה ללמוד ומתקשר חזק עם הקב"ה. ואני, בתור קטן, יכול להתחבר אליו ולקבל הנחיות רוחניות... איפה שאני נמצא קשה לי לדעת אם השם נמרוד הוא שם טוב לילד, אבל הרבי יודע, הוא למד, הוא מתפלל והוא לא הולך לישון הלילה כי הוא מתחבר לקב"ה. היצר הרע שלו מת מזמן והוא יותר לומד תורה מאשר אוכל. החיבור אליו ולתורה שלו נותן לי כח להתרומם, להיות יותר טוב ממה שאני בדרך כלל- אז מה רע בזה?
אם יש לי ניתוח ח"ו, הרי הרבי יודע יותר טוב ממני אם זה יצליח או לא... ועובדה, הרבה מאוד אנשים מעדיפים לשאול את הרב פירר או גריינמן מאשר להחליט לבד.
אני חושב שהיום הרוב כבר קבע- חסידות זה טוב וזה בשביל כולם.... החסידות מרימה אותך, מקדמת אותך ומגביהה אותך. זה נהדר, ואפילו אם אתה קצת פחות מחליט על החיים שלך- ככה זה צריך להיות. ואם אתה מאוד רוצה לקבוע, תלמד, תתפלל רוב היום ותהיה רבי בעצמך!