עיקרי המימצאים בדו"ח מבקר המדינה על הכשרות
הרב צ. מסטוגייד אייר, תשסט08/05/2009הרב מסטוגי, מומחה לכשרות, מסכם עבור שורש את מסקנות מבקר המדינה בנוגע לכשרות הארצית- מקומות שבהם נמצאו כשלים חמורים, בעיות מערכתיות בעצם הכשרות, עבודה כפולה ואי אכיפת נהלים.
נותני תעודות ההכשר ברה"ר ובמועצות הדתיות
ועדת צדוק המליצה ב-1993 לעגן בחקיקת משנה את תחומי הפעולה של לשכות הרבנות המקומית והמועצות הדתיות, כיוון שלעתים נתגלעו חילוקי דעות ביניהן בנוגע לסמכויותיהן בתחום הכשרות. למרות שחלפו יותר מ-15 שנים מאז, לא חל כל שינוי במצב ולא הותקנו תקנות מפורטות בעניין זה.
בשלוש המועצות הדתיות שנבדקו נמצאו ליקויים במתן תעודות הכשר ולא תמיד קוימו הוראות חוק איסור הונאה בכשרות, כמפורט להלן.
1. מועצה דתית ירושלים: מאז 2003 לא אוישה משרת רב ראשי לירושלים; בהיעדר רב ראשי או רב הממונה לחתום על תעודות הכשר, הונפקו תעודות ההכשר שלא בהתאם לחוק איסור הונאה בכשרות. בתקופה זו הנפיקו בעלי תפקידים שונים במועצה הדתית, ובהם מזכירי המחלקות ומנהלי המחלקות, תעודות הכשר וחתמו עליהן בלא שהוסמכו לכך בידי מועצת הרה"ר.
2. מועצה דתית חיפה: החל משנת 2005 הורעה מערכת היחסים בין רב העיר הספרדי, הרב שלמה שלוש, לבין יו"ר הוועדה הממונה , מר משה שטטמן, ורב העיר האשכנזי, הרב שאר ישוב כהן, ולא שֹרר ביניהם אמון, בין היתר, על רקע בעיות הנוגעות לשמירת הכשרות בעיר. הרבנים הראשיים לישראל ומנכ"ל הרשות הארצית לשירותי דת באותו זמן, מר מאיר שפיגלר, לא נקטו פעולות לפתרון הבעיות.
3. מועצה דתית ראשל"צ: מ-1985 ועד 2006 לא חתמו על תעודות ההכשר מטעם המועצה הדתית רבני העיר, הרב יהודה דוד הלוי וואלפא והרב יוסף עזרן, אלא מנהל מחלקת הכשרות, שלא הוסמך לכך בידי מועצת הרה"ר כפי שנדרש בהוראות חוק איסור הונאה בכשרות. באי-חתימתם של הרבנים המקומיים על תעודות ההכשר לבתי העסק בעירם הם כשלו במילוי חובתם כלפי תושבי העיר שומרי הכשרות.
אכיפת חוק איסור הונאה בכשרות
באגף הכשרות הארצי ברה"ר פועלת היחידה הארצית לאכיפת חוק איסור הונאה בכשרות. הונאה בכשרות היא עברה פלילית שעל פי החוק דינה מאסר שנה, והיא נחשבת גם עברה מינהלית, שדינה קנס. אמצעי הענישה של היחידה מגוונים וכוללים גם הטלת קנס מינהלי כשמקבל הקנס יכול להודיע על רצונו להישפט על העברה. בשנים האחרונות הוגשו רק כתבי אישום ספורים על עברות איסור הונאה בכשרות בגלל עומס העבודה בפרקליטות, אף שרבים ביקשו להישפט. במרס 2007 הוחלט בפרקליטות כי תיקי הונאה בכשרות יועברו לטיפול של עורכי דין פרטיים לצורך הגשת כתבי אישום בפיקוח הפרקליטות. עד ינואר 2009 לא חלה כל התקדמות בנושא
זה, וכתוצאה מאי-קיום ההליכים המשפטיים נפגעת יעילות אכיפת חוק איסור הונאה בכשרות.
הליך הנפקת תעודות הכשר
1. תקנות איסור הונאה בכשרות (תעודות הכשר), התשמ"ט-1988, מסדירות את אופן הגשת בקשה לתעודת הכשר על ידי בעל בית עסק המעוניין בכך. בשלוש המועצות הדתיות שנבדקו נמצאו ליקויים הנוגעים לניהול טופסי הבקשה. מחלקות הכשרות במועצות אלו אמנם הנפיקו טופס בקשה, אולם הוא לא תאם את דרישות התקנות, כיוון שהיו חסרים בו פרטים חיוניים הנוגעים לעסק. מידע לא מלא על בית עסק מקשה על מחלקות הכשרות לפקח עליו בצורה יעילה.
2. היעדר מסמכים: הוראות שונות בדין מטילות על מוסדות המדינה והרשויות המקומיות חובות של שמירת מסמכיהם. משרד מבקר המדינה העלה כי במחלקות הכשרות בירושלים ובחיפה חסרו מסמכים רבים. עולה חשש שהמסמכים הוצאו משם שלא כדין אף שהם רכוש המדינה וחובתן של המועצות הדתיות לשמור עליהם.
3. חידוש תעודות הכשר : אגף הכשרות הארצי קבע נוהל לחידוש תעודות הכשר, אולם הנוהל אינו ברור דיו.
(א) הביקורת בחיפה העלתה, כי במקרים רבים תעודות הכשר שחודשו לא הופצו לבתי העסק מבעוד מועד, וכתוצאה מכך הם פעלו ללא תעודות תקפות אף ששילמו את האגרה והעסיקו משגיח כשרות.
(ב) בראשל"צ העלתה הביקורת כי מספטמבר 2007 לא חודשו תעודות ההכשר, וכתוצאה מכך פעלו בתי עסק בלא תעודות תקפות, אף שחלקם שילמו את האגרה והעסיקו משגיחי כשרות.
4. היעדר תעודות הכשר בבתי חולים ממשלתיים: בבתי החולים הממשלתיים אין תעודות הכשר של הרבנות המקומית ולחילופין של הרה"ר. היעדר הנחיות ברורות יצר מצב שבו הרבנויות המקומיות אינן אחראיות בפועל לכשרות בהם.
תשלום אגרות בגין תעודות הכשר
סכום האגרה השנתית עבור התעודה נקבע לפי סוג העסק ולפי מבחנים שונים. הביקורת העלתה כי מחלקות הכשרות בירושלים ובחיפה אינן מקיימות בקרה ראויה על האגרות ששולמו. עוד נמצא כי בתי עסק מסוימים אינם נכללים בקטגוריות אלה ולא נקבעה להם אגרה. משנת 2003 לא עודכנו שיעורי האגרות על ידי השר הממונה על שירותי הדת ומן הראוי לעדכנן.
מעמדם של משגיחי הכשרות
על אף המלצות משרד מבקר המדינה משנת 1992 לפעול לפתרון בעיית מעמדם של המשגיחים - תלותם בבעלי בתי העסק וניגוד העניינים שהיא יוצרת - עד אוגוסט 2008 לא חל שינוי במצב. הביקורת הנוכחית העלתה שבניגוד להנחיות הרשות הארצית לשירותי הדת, כמה מועצות דתיות פעלו באופן עצמאי לשינוי דרך העסקת המשגיחים בבתי העסק.
בחירת המשגיחים: אין נהלים בעניין הכישורים הנדרשים מהמשגיחים, הליך בחירתם, הסייגים להעסקתם ודרכי הפרסום של משרות השגחה פנויות. הועלה כי שבעה משגיחים במועצות הדתיות חיפה וראשל"צ הם קרובי משפחה מדרגה ראשונה של רבני עיר או של עובדים במועצות הדתיות. אחדים ממשגיחים אלו אף היו כפופים לקרוביהם.
הכשרת המשגיחים: בשלהי 2004 החליטה הרה"ר כי משגיחי כשרות ילמדו על פי תכנית לימודים מסודרת, יעברו מבחני הסמכה ברה"ר ובסוף ההליך יזכו לתעודת משגיח, וכי לא יועסק משגיח בלא תעודת הסמכה. בשלוש המועצות הדתיות שנבדקו אין אישורים המעידים על עמידת המשגיחים במבחני ההסמכה של הרה"ר.
עבודת משגיחי הכשרות ושכרם: המשגיחים מקבלים את שכרם ישירות מבעלי בתי העסק שעליהם הם מפקחים, והוא אמור להיקבע בהתאם לשעות ההשגחה הנדרשות . לא נקבעו קריטריונים בדבר היקף ההשגחה הנדרש בסוגי בתי העסק השונים, בעיקר בבתי עסק קטנים. התברר שאין אחידות בהעסקת משגיחים: עסקים שלהם מאפיינים דומים נדרשים להעסיק משגיחים בהיקף שונה של שעות. הדבר פותח פתח לאי-שוויוניות וללחצים מצד המעסיקים או המשגיחים.
מחלקות הכשרות אינן מקיימות מעקב אחר נוכחות המשגיחים כיוון שהם אינם ממלאים דוחות נוכחות; נמצא כי משגיחי כשרות רבים משובצים להשגחה בכמה בתי עסק במקביל; משרד מבקר המדינה העלה שמשגיחים לא נמצאו בבתי העסק בשעות שעליהם להשגיח בהן על הכשרות. ליקויים דומים נמצאו גם בביקורות שעשה אגף הכשרות הארצי.
גופים פרטיים נותני תעודות השגחה - בד"צים
במקביל למערך הכשרות הממלכתי התפתחו עשרות ארגונים פרטיים המכונים "בד"צים" (בתי דין צדק) המעניקים לבתי עסק תעודות השגחה "למהדרין". חוק איסור הונאה בכשרות אוסר על בעל בית אוכל להציג את העסק ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודה על פי החוק. נמצא כי במקרים רבים נתנו בד"צים תעודות השגחה לבתי עסק שאין להם תעודת הכשר מטעם הרבנות המקומית, ולעתים המשיכו הבד"צים לתת אותן גם לאחר שהרבנות המקומית שללה מבית עסק את תעודת ההכשר שלו. למועצת הרה"ר אין סמכות חוקית לאכוף את החלטותיה על הבד"צים. בשנים האחרונות היא קיימה דיונים בסוגיה זו ובצורך להסדיר את פעילותם של הבד"צים, אך דבר לא השתנה.
עבודה נוספת של רבנים ועובדי מועצות דתיות
1. על רבני עיר לחתום על תצהיר שבו הם מתחייבים שלא יעבדו עבודה נוספת בשכר ללא אישור מהרה"ר. רק כ-60% (כ-80 מ-134) מרבני הערים חתמו על התצהיר האמור; מועצת הרה"ר לא פעלה לאכוף על יתר רבני הערים את החובה לחתום עליו.
שישה רבנים מקומיים עבדו במקביל לתפקידם במועצות הדתיות גם בבד"צים, חלקם אף בתחומי היישוב שבו הם מכהנים. מכיוון שהבד"צים שבהם הועסקו רבנים אלה מתחרים בנותני הכשרות הממלכתיים שמטעמם הם פעלו וחלק מהם נמנה עמם, הם היו עלולים להימצא בניגוד עניינים והיה חשש שירצו בטובת הבד"צים.
2. ארבעה רבנים עובדי מועצות דתיות (מנהלי מחלקות כשרות) עבדו במקביל לעבודתם במועצה הדתית גם בבד"צים שהעניקו תעודות השגחה ברחבי הארץ; שלושה מהם עשו זאת גם בתחום שבו פועלת המועצה הדתית ובכך פעלו בניגוד עניינים לעבודתם בה. לדוגמה, רב פוסק וראש המחלקה למצוות התלויות בארץ במועצה הדתית ירושלים חתם גם על אישורי הכשרות של בד"ץ פרטי שאף נושא את שמו. הבד"ץ סיפק למועצה הדתית באותה עת שירותי פיקוח על כשרות תמורת תשלום. גם מנהל מחלקת הכשרות לשעבר ברחובות הפעיל בד"ץ פרטי הנושא את שמו וחתם על אישורי הכשרות שלו.
3. בעלי תפקידים במחלקות הכשרות בירושלים, בחיפה ובראשל"צ עבדו עבודות נוספות על חשבון זמן עבודתם במועצה הדתית. בין העובדים היו מפקחי כשרות שעבדו גם כמשגיחים; אחדים מהם השגיחו באותם מקומות שבהם שימשו גם כמפקחים מטעם המועצה הדתית, וכך פיקחו למעשה על עצמם. רוב העובדים לא ביקשו את אישור המועצה הדתית לעבודה הנוספת. לדוגמה, מפקח כשרות במועצה הדתית בירושלים עבד בעבודה נוספת כעורך דין בשעות העבודה המקובלות.
4. כמה בעלי עסקים שקיבלו תעודת הכשר בחתימתו של רב העיר הספרדי בחיפה תרמו סכומים גבוהים לעמותה שהרב עמד בראשה, אף שהיה חשש חמור לניגוד עניינים עקב כך.
מתן תעודות הכשר מחוץ לתחומי המועצות הדתיות
המועצות הדתיות ירושלים וחיפה נתנו תעודות הכשר לעסקים מחוץ לתחומי עריהן, בניגוד להוראות חוק איסור הונאה בכשרות ולהנחיות הרה"ר. הועלה כי אגף הכשרות הארצי, אף על פי שהיה מודע לכך, לא עמד על כך שיפסיקו זאת.
סיכום והמלצות
חילוקי דעות ומערכות יחסים לא תקינות בין הרבנות המקומית ובין המועצה הדתית פגעו במתן תעודות ההכשר בשתי מועצות דתיות שנבדקו, אולם הרה"ר לא הפעילה את כל כובד משקלה במקרים אלה. הדבר נבע, בין היתר, מן העובדה שאין לה סמכות לכפות על הרבנים המקומיים את החלטותיה.
על הרה"ר ועל המשרד לשירותי דת לקבוע כללים לבחירתם ולהכשרתם של משגיחי הכשרות כדי לוודא שיוכלו לספק שירות ברמה מקצועית נאותה וכדי למנוע את ניגוד העניינים שבעבודתם. כמו כן על הרה"ר לשפר את הפיקוח על נוכחות המשגיחים בבתי העסק.
על הרה"ר ועל המשרד לשירותי דת להסדיר את התופעה החמורה של עבודה נוספת של רבנים ועובדי מועצות דתיות בבדצ"ים ובהשגחה על כשרות בבתי עסק.
ועדת צדוק המליצה ב-1993 לעגן בחקיקת משנה את תחומי הפעולה של לשכות הרבנות המקומית והמועצות הדתיות, כיוון שלעתים נתגלעו חילוקי דעות ביניהן בנוגע לסמכויותיהן בתחום הכשרות. למרות שחלפו יותר מ-15 שנים מאז, לא חל כל שינוי במצב ולא הותקנו תקנות מפורטות בעניין זה.
בשלוש המועצות הדתיות שנבדקו נמצאו ליקויים במתן תעודות הכשר ולא תמיד קוימו הוראות חוק איסור הונאה בכשרות, כמפורט להלן.
1. מועצה דתית ירושלים: מאז 2003 לא אוישה משרת רב ראשי לירושלים; בהיעדר רב ראשי או רב הממונה לחתום על תעודות הכשר, הונפקו תעודות ההכשר שלא בהתאם לחוק איסור הונאה בכשרות. בתקופה זו הנפיקו בעלי תפקידים שונים במועצה הדתית, ובהם מזכירי המחלקות ומנהלי המחלקות, תעודות הכשר וחתמו עליהן בלא שהוסמכו לכך בידי מועצת הרה"ר.
2. מועצה דתית חיפה: החל משנת 2005 הורעה מערכת היחסים בין רב העיר הספרדי, הרב שלמה שלוש, לבין יו"ר הוועדה הממונה , מר משה שטטמן, ורב העיר האשכנזי, הרב שאר ישוב כהן, ולא שֹרר ביניהם אמון, בין היתר, על רקע בעיות הנוגעות לשמירת הכשרות בעיר. הרבנים הראשיים לישראל ומנכ"ל הרשות הארצית לשירותי דת באותו זמן, מר מאיר שפיגלר, לא נקטו פעולות לפתרון הבעיות.
3. מועצה דתית ראשל"צ: מ-1985 ועד 2006 לא חתמו על תעודות ההכשר מטעם המועצה הדתית רבני העיר, הרב יהודה דוד הלוי וואלפא והרב יוסף עזרן, אלא מנהל מחלקת הכשרות, שלא הוסמך לכך בידי מועצת הרה"ר כפי שנדרש בהוראות חוק איסור הונאה בכשרות. באי-חתימתם של הרבנים המקומיים על תעודות ההכשר לבתי העסק בעירם הם כשלו במילוי חובתם כלפי תושבי העיר שומרי הכשרות.
אכיפת חוק איסור הונאה בכשרות
באגף הכשרות הארצי ברה"ר פועלת היחידה הארצית לאכיפת חוק איסור הונאה בכשרות. הונאה בכשרות היא עברה פלילית שעל פי החוק דינה מאסר שנה, והיא נחשבת גם עברה מינהלית, שדינה קנס. אמצעי הענישה של היחידה מגוונים וכוללים גם הטלת קנס מינהלי כשמקבל הקנס יכול להודיע על רצונו להישפט על העברה. בשנים האחרונות הוגשו רק כתבי אישום ספורים על עברות איסור הונאה בכשרות בגלל עומס העבודה בפרקליטות, אף שרבים ביקשו להישפט. במרס 2007 הוחלט בפרקליטות כי תיקי הונאה בכשרות יועברו לטיפול של עורכי דין פרטיים לצורך הגשת כתבי אישום בפיקוח הפרקליטות. עד ינואר 2009 לא חלה כל התקדמות בנושא
זה, וכתוצאה מאי-קיום ההליכים המשפטיים נפגעת יעילות אכיפת חוק איסור הונאה בכשרות.
הליך הנפקת תעודות הכשר
1. תקנות איסור הונאה בכשרות (תעודות הכשר), התשמ"ט-1988, מסדירות את אופן הגשת בקשה לתעודת הכשר על ידי בעל בית עסק המעוניין בכך. בשלוש המועצות הדתיות שנבדקו נמצאו ליקויים הנוגעים לניהול טופסי הבקשה. מחלקות הכשרות במועצות אלו אמנם הנפיקו טופס בקשה, אולם הוא לא תאם את דרישות התקנות, כיוון שהיו חסרים בו פרטים חיוניים הנוגעים לעסק. מידע לא מלא על בית עסק מקשה על מחלקות הכשרות לפקח עליו בצורה יעילה.
2. היעדר מסמכים: הוראות שונות בדין מטילות על מוסדות המדינה והרשויות המקומיות חובות של שמירת מסמכיהם. משרד מבקר המדינה העלה כי במחלקות הכשרות בירושלים ובחיפה חסרו מסמכים רבים. עולה חשש שהמסמכים הוצאו משם שלא כדין אף שהם רכוש המדינה וחובתן של המועצות הדתיות לשמור עליהם.
3. חידוש תעודות הכשר : אגף הכשרות הארצי קבע נוהל לחידוש תעודות הכשר, אולם הנוהל אינו ברור דיו.
(א) הביקורת בחיפה העלתה, כי במקרים רבים תעודות הכשר שחודשו לא הופצו לבתי העסק מבעוד מועד, וכתוצאה מכך הם פעלו ללא תעודות תקפות אף ששילמו את האגרה והעסיקו משגיח כשרות.
(ב) בראשל"צ העלתה הביקורת כי מספטמבר 2007 לא חודשו תעודות ההכשר, וכתוצאה מכך פעלו בתי עסק בלא תעודות תקפות, אף שחלקם שילמו את האגרה והעסיקו משגיחי כשרות.
4. היעדר תעודות הכשר בבתי חולים ממשלתיים: בבתי החולים הממשלתיים אין תעודות הכשר של הרבנות המקומית ולחילופין של הרה"ר. היעדר הנחיות ברורות יצר מצב שבו הרבנויות המקומיות אינן אחראיות בפועל לכשרות בהם.
תשלום אגרות בגין תעודות הכשר
סכום האגרה השנתית עבור התעודה נקבע לפי סוג העסק ולפי מבחנים שונים. הביקורת העלתה כי מחלקות הכשרות בירושלים ובחיפה אינן מקיימות בקרה ראויה על האגרות ששולמו. עוד נמצא כי בתי עסק מסוימים אינם נכללים בקטגוריות אלה ולא נקבעה להם אגרה. משנת 2003 לא עודכנו שיעורי האגרות על ידי השר הממונה על שירותי הדת ומן הראוי לעדכנן.
מעמדם של משגיחי הכשרות
על אף המלצות משרד מבקר המדינה משנת 1992 לפעול לפתרון בעיית מעמדם של המשגיחים - תלותם בבעלי בתי העסק וניגוד העניינים שהיא יוצרת - עד אוגוסט 2008 לא חל שינוי במצב. הביקורת הנוכחית העלתה שבניגוד להנחיות הרשות הארצית לשירותי הדת, כמה מועצות דתיות פעלו באופן עצמאי לשינוי דרך העסקת המשגיחים בבתי העסק.
בחירת המשגיחים: אין נהלים בעניין הכישורים הנדרשים מהמשגיחים, הליך בחירתם, הסייגים להעסקתם ודרכי הפרסום של משרות השגחה פנויות. הועלה כי שבעה משגיחים במועצות הדתיות חיפה וראשל"צ הם קרובי משפחה מדרגה ראשונה של רבני עיר או של עובדים במועצות הדתיות. אחדים ממשגיחים אלו אף היו כפופים לקרוביהם.
הכשרת המשגיחים: בשלהי 2004 החליטה הרה"ר כי משגיחי כשרות ילמדו על פי תכנית לימודים מסודרת, יעברו מבחני הסמכה ברה"ר ובסוף ההליך יזכו לתעודת משגיח, וכי לא יועסק משגיח בלא תעודת הסמכה. בשלוש המועצות הדתיות שנבדקו אין אישורים המעידים על עמידת המשגיחים במבחני ההסמכה של הרה"ר.
עבודת משגיחי הכשרות ושכרם: המשגיחים מקבלים את שכרם ישירות מבעלי בתי העסק שעליהם הם מפקחים, והוא אמור להיקבע בהתאם לשעות ההשגחה הנדרשות . לא נקבעו קריטריונים בדבר היקף ההשגחה הנדרש בסוגי בתי העסק השונים, בעיקר בבתי עסק קטנים. התברר שאין אחידות בהעסקת משגיחים: עסקים שלהם מאפיינים דומים נדרשים להעסיק משגיחים בהיקף שונה של שעות. הדבר פותח פתח לאי-שוויוניות וללחצים מצד המעסיקים או המשגיחים.
מחלקות הכשרות אינן מקיימות מעקב אחר נוכחות המשגיחים כיוון שהם אינם ממלאים דוחות נוכחות; נמצא כי משגיחי כשרות רבים משובצים להשגחה בכמה בתי עסק במקביל; משרד מבקר המדינה העלה שמשגיחים לא נמצאו בבתי העסק בשעות שעליהם להשגיח בהן על הכשרות. ליקויים דומים נמצאו גם בביקורות שעשה אגף הכשרות הארצי.
גופים פרטיים נותני תעודות השגחה - בד"צים
במקביל למערך הכשרות הממלכתי התפתחו עשרות ארגונים פרטיים המכונים "בד"צים" (בתי דין צדק) המעניקים לבתי עסק תעודות השגחה "למהדרין". חוק איסור הונאה בכשרות אוסר על בעל בית אוכל להציג את העסק ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודה על פי החוק. נמצא כי במקרים רבים נתנו בד"צים תעודות השגחה לבתי עסק שאין להם תעודת הכשר מטעם הרבנות המקומית, ולעתים המשיכו הבד"צים לתת אותן גם לאחר שהרבנות המקומית שללה מבית עסק את תעודת ההכשר שלו. למועצת הרה"ר אין סמכות חוקית לאכוף את החלטותיה על הבד"צים. בשנים האחרונות היא קיימה דיונים בסוגיה זו ובצורך להסדיר את פעילותם של הבד"צים, אך דבר לא השתנה.
עבודה נוספת של רבנים ועובדי מועצות דתיות
1. על רבני עיר לחתום על תצהיר שבו הם מתחייבים שלא יעבדו עבודה נוספת בשכר ללא אישור מהרה"ר. רק כ-60% (כ-80 מ-134) מרבני הערים חתמו על התצהיר האמור; מועצת הרה"ר לא פעלה לאכוף על יתר רבני הערים את החובה לחתום עליו.
שישה רבנים מקומיים עבדו במקביל לתפקידם במועצות הדתיות גם בבד"צים, חלקם אף בתחומי היישוב שבו הם מכהנים. מכיוון שהבד"צים שבהם הועסקו רבנים אלה מתחרים בנותני הכשרות הממלכתיים שמטעמם הם פעלו וחלק מהם נמנה עמם, הם היו עלולים להימצא בניגוד עניינים והיה חשש שירצו בטובת הבד"צים.
2. ארבעה רבנים עובדי מועצות דתיות (מנהלי מחלקות כשרות) עבדו במקביל לעבודתם במועצה הדתית גם בבד"צים שהעניקו תעודות השגחה ברחבי הארץ; שלושה מהם עשו זאת גם בתחום שבו פועלת המועצה הדתית ובכך פעלו בניגוד עניינים לעבודתם בה. לדוגמה, רב פוסק וראש המחלקה למצוות התלויות בארץ במועצה הדתית ירושלים חתם גם על אישורי הכשרות של בד"ץ פרטי שאף נושא את שמו. הבד"ץ סיפק למועצה הדתית באותה עת שירותי פיקוח על כשרות תמורת תשלום. גם מנהל מחלקת הכשרות לשעבר ברחובות הפעיל בד"ץ פרטי הנושא את שמו וחתם על אישורי הכשרות שלו.
3. בעלי תפקידים במחלקות הכשרות בירושלים, בחיפה ובראשל"צ עבדו עבודות נוספות על חשבון זמן עבודתם במועצה הדתית. בין העובדים היו מפקחי כשרות שעבדו גם כמשגיחים; אחדים מהם השגיחו באותם מקומות שבהם שימשו גם כמפקחים מטעם המועצה הדתית, וכך פיקחו למעשה על עצמם. רוב העובדים לא ביקשו את אישור המועצה הדתית לעבודה הנוספת. לדוגמה, מפקח כשרות במועצה הדתית בירושלים עבד בעבודה נוספת כעורך דין בשעות העבודה המקובלות.
4. כמה בעלי עסקים שקיבלו תעודת הכשר בחתימתו של רב העיר הספרדי בחיפה תרמו סכומים גבוהים לעמותה שהרב עמד בראשה, אף שהיה חשש חמור לניגוד עניינים עקב כך.
מתן תעודות הכשר מחוץ לתחומי המועצות הדתיות
המועצות הדתיות ירושלים וחיפה נתנו תעודות הכשר לעסקים מחוץ לתחומי עריהן, בניגוד להוראות חוק איסור הונאה בכשרות ולהנחיות הרה"ר. הועלה כי אגף הכשרות הארצי, אף על פי שהיה מודע לכך, לא עמד על כך שיפסיקו זאת.
סיכום והמלצות
חילוקי דעות ומערכות יחסים לא תקינות בין הרבנות המקומית ובין המועצה הדתית פגעו במתן תעודות ההכשר בשתי מועצות דתיות שנבדקו, אולם הרה"ר לא הפעילה את כל כובד משקלה במקרים אלה. הדבר נבע, בין היתר, מן העובדה שאין לה סמכות לכפות על הרבנים המקומיים את החלטותיה.
על הרה"ר ועל המשרד לשירותי דת לקבוע כללים לבחירתם ולהכשרתם של משגיחי הכשרות כדי לוודא שיוכלו לספק שירות ברמה מקצועית נאותה וכדי למנוע את ניגוד העניינים שבעבודתם. כמו כן על הרה"ר לשפר את הפיקוח על נוכחות המשגיחים בבתי העסק.
על הרה"ר ועל המשרד לשירותי דת להסדיר את התופעה החמורה של עבודה נוספת של רבנים ועובדי מועצות דתיות בבדצ"ים ובהשגחה על כשרות בבתי עסק.
הוסף תגובה
עוד מהרב צ. מסטוגי
עוד בנושא יהדות