מכתב גלוי לגדעון לוי

קטע ממכתב ששלח אל"מ במיל' אליעזר כהן לעיתונאי גדעון לוי מהארץ. לקרוא ולחשוב על המצב-

אל מר גדעון לוי, הארץ.

בעקבות "אחמד בא לעולם" , עמוד שלם שלך, "הארץ", 25 ינואר 08.

תגיד, האם אי פעם שאלת את עצמך, כיצד זה קרה שהפלסטינים חיים לצידנו מזה 60 שנה, ועדיין אין להם דבר חוץ ממערכת ענפה של טרור, חימוש, לוחמים נשק והרג ???
מדוע אין לאשה שכרעה ללדת בתל רומיידה, עיר ערבית שגודלה כגודל נתניה, חדר יולדות משלה?פשוט - חדר עזרה ראשונה וחדר יולדות.
הלילה פשוט לא הצלחתי להירדם מהמילים הנרגשות, האנושיות, המתחשבות, החמות ואינטלקטואליות כל כך שלך.
כדרכך וכהרגלך, כל כך אנושי ומרגש : " אשה כורעת ללדת בשכונת תל רומיידה בחברון. היא הולכת ברגל למחסום..."וכאן נשבר ליבי :"אסור לאמבולנס פלשתיני להיכנס..." -- ומדוע האמבולנס לא לוקח אותה ל"חדר הלידה על שם יאסר עראפאת" הגדול והזכור לטוב שבנה מדינה לעמו האהוב, ושאותה השיג ביגע רב כתוצאה ממלאכת כפיו היעילה.

איזו פואטיקה ! ממש התעוררתי במיטה רטובה מדמעות:" כיפאח סידר לא הגיעה אל המחסום...... שכבה משתרעת על הכביש , בעלה לצידה, השכנים מביאים מזרן" - איזה נשמות טובות, חס וחלילה לא יכניסו אותה לביתם.
"בקור מקפיא, נולד בנם, אחמד", שכשיגדל, הוא לא ישאל מדוע אמו הייתה צריכה לקפוא מקור על הכביש ?!...

גם אביו ואמו לא ישאלו מדוע מליוני דולרים מוזרמים לנשק וחומרי נפץ, וחדר לידה אחד (!) אין בחברון !! הערבית.

כל היהודים אינם רגישים ואינטלקטואלים כמוך, מר לוי, הם פשוט דואגים קודם כל לבניהם שלהם, לבני משפחתם, ורק כשהם מוכרחים - כי הורגים אותם, הם משיגים ידם גם לנשק, וכל זאת כאשר בדיוק באותו אזור ובדיוק באותם ימים - מרצחים פלסטינים פרצו להרוג את בני הישיבה בירושלים.

המרצחים הללו הגיעו בדיוק באותו כביש שכיפאח כמעט קיפחה את ישבנה מקור. אינני מופתע ממך, אני קורא אותך כמו דו"ח מודיעין, כמו חומר זמין על מה שהאויב חושב. כמוך לא חסרים לנו בעם המופלא והמורכב שלנו במגוון דעותיו.

כמוך, היו לנו רבים לאורך כל ההיסטוריה של עמינו. תמיד קמו כאלה שדאגו לאויבינו, ולא השמיעו כל מילה של נוחם בנפול בני עמם .......

כל אותם "קלגסים, כובשים ומנוולים" הם אלה שבנו את הארץ המופלאה שלנו, שאפילו 21 המדינות הערביות, בעלות כל אוצרות הטבע שבעולם, עם כל אוכלוסיית המאות מיליונים שלהן, ואמונת "העל" שלהם ב"אללה ואכבאר", מתאמצים כל כך להשמידה ואינם מצליחים, שמעולם לא הצליחו להקים מדינה אחת שתשווה לה, ולא מדינה כדי לפתור את בעיית "אחיהם" הפלסטינים ה"מסכנים" !

בעיתון שנותן לך במה כל כך נרחבת והולכת הפכת ל"בינתחומי". אפילו לפרשן טלוויזיה הפכת ! חוץ מלרקוד אתה עושה הכל.
אבל, מעולם לא קראתי מילה אחת שלך למשל על השוטר הישראלי שנרצח השבוע, או על החקלאי העובד הזר שנרצח בעוטף עזה. או אולי על תושבי שדרות, שעירם מזדעזעת ונחרדת מזה שבע שנים!
וודאי שלא תכתוב מילה על אותם 18,000 יהודים שנעקרו מבתיהם מחבל עזה וראו את הרס בתיהם, אותם בנו בדמם וזיעתם, ושמפעל חייהם קם וחי על חולות המדבר והשממה שהפריחו, בשכנות לעזה! זאת עזה המקוללת לעד ושתישאר כזו, כל עוד מנהיגיה עוסקים בירי טילים לישראל יום יום, ואינם דואגים לשנייה לבני עמם.

הפעם החלטתי להקדיש מספר דקות לתגובה זו פשוט, בגלל רמת הפואטיקה המדהימה של הסיפור ה"מרגש" כל כך שכתבת. אינני מתפלא עליך, בכלל לא, האינטלקט נשפך לך מהאוזניים כמו לעאזמי בשארה המשכיל והנאור.אך רק אני תמה מה קרה לבוס שלך, מר שוקן, אותו הנני מעריך באמת, שנותן לזבל שלך להשתלט כך על העיתון.

אני מודה באשמה. אני הנני "קלגס", אחד מיני רבים, אשר נלחם למען שכמותך, עשרים וארבע שנים בשרות סדיר, ועוד עשרים שנה במילואים, בעל עיטור המופת, ועם אחי היקר, רב העיטורים, שנהרג בקרב, הי"ד. וכן כמו כל בני משפחתי, וכל הרבים האחרים שנתנו ונותנים הכל למען העם הזה והארץ הזאת, כדי שאתה ושכמותך, תחיו ותשגשגו בארץ הזו, ומעל לכל – כדי שיהיה לך החופש והחירות לכתוב את כל דברי הבלע שלך על העם ועל הבית שלך.

אל"מ (מיל.) אליעזר כהן
צ'יטה