סכסוך שכנים

באדיבות מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק – המהדורה לציבור שומר תורה ומצוות

מחקר שעוקב בשנתיים האחרונות אחר אוכלוסיית העקב העיטי מראה כי בעקבות שינויים סביבתיים מעשה ידי אדם, עברו כמה עשרות זוגות של עקב עיטי מהרי יהודה לשפלת יהודה – אזור הקינון של החיוויאים. המעבר יצר בין שני המינים סכסוכים על מקומות קינון.
גלעד פרידמן חוקר את ביולוגיית הקינון של העקב העיטי בלימודי התואר השני במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. מנחי המחקר הם פרופ' יורם יום טוב וד"ר יוסי לשם. לדבריו, העקב העיטי נפוץ באזורים שונים בארץ, אך צפיפות הקינון שלו כיום בשפלת יהודה היא הגבוהה ביותר. באזור המחקר, המשתרע על פני כ-750 קילומטרים רבועים, מראש העין בצפון ועד שומריה בדרום, ומקו פרשת המים של ירושלים במזרח ועד קריית גת במערב, חיים כיום 38 זוגות של עקב עיטי. מתוכם מצא פרידמן 27 קינים פעילים בשנת 2008 ו-24 קינים ב-2007.
כבר באמצע שנות התשעים נצפו עקבים עיטיים שעזבו את המצוקים בהרי יהודה ועברו לקנן על עצים בשפלת יהודה. "הסיבה היא כנראה השינוי בכיסוי הקרקע באזור הרי יהודה," אומר פרידמן. אזור הקינון המסורתי הזה של העקב העיטי, שהיה פתוח בעבר, התמלא ביערות נטועים וכן בתשתיות ובחורש טבעי שהתפשט לאחר שהרעייה פסקה. ההשערה היא שהעקבים העיטיים התקשו לאתר על הקרקע את טרפם, הכולל בין השאר זוחלים ויונקים קטנים, ולכן הסיטו את מוקד פעילותם לשפלת יהודה הסמוכה, אזור של בתה דלילה, חורש פתוח ושדות חקלאיים עם תנאי תצפית מצוינים. בהיעדר מצוקים הם החלו לקנן על עצים, לעתים בקני חיוויאים.
"מדובר בתופעה ייחודית ומשמעותית," אומר פרידמן. "נדיר לראות אוכלוסייה שלמה משנה אזור וסגנון קינון." לדבריו, העקבים העיטיים אמנם יודעים לבנות קן על עץ, אבל הקנים שלהם מרושלים והם מעדיפים להשתלט על קני חיוויאים. "מדהים לראות את החיוויאים, שהם גדולים יותר מהעקבים העיטיים, מוותרים על הקן הישן שלהם, והולכים לבנות קן אחר," הוא אומר. המתקפה (המתועדת) של עקב עיטי על קן חיוויאים, והעובדה שזוג החיוויאים המשיך לשמור על גוזלו עד גיל מאוחר יחסית, יכולות, לדברי פרידמן, להעיד על תופעה נוספת שטרם נצפתה – טריפת גוזלי חיוויאים על ידי עקבים עיטיים.


הכתבה מתוך גיליון ניסן-אייר של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק לציבור שומר תורה ומצוות
להזמנת גיליון היכרות הקליקו