לוחמים גם על הזכויות

זהו. שנה וחצי של שהייה בין כותלי הישיבה מסתיימת, ועימה גם העיסוק היומיומי בלימוד תורה. תקופה לא קלה ממתינה לנו, המיועדים לגיוס בעוד ימים ספורים. זוהי תקופה ארוכה שמעצבת ומבגרת ומותירה רשמים, חוויות וזכרונות. ה"שוק" הראשוני שנקבל בבק"ום, הטירונות המתישה, השמירות, ועוד שאר מיני חוויות שונות שצפויות לנו כחיילים ישאירו בנו חותם עמוק שלא במהרה יישכח.

יש הרבה מה לומר ולהקדים על מיליון ואחת נושאים לפני הגיוס לצבא, אבל אני דוקא מעוניין לנגוע בנקודה ספציפית אחת והיא נוגעת לזכויות שלנו בצבא. על החובות אין מה להרחיב, דומני שהן ברורות, במיוחד לנו, בוגרי החינוך הממלכתי דתי. לא מעט כתבתי על פגיעה בחיילים דתיים בצבא על רקע מצפוני ואמוני בכל מיני במות, ושוב אני רוצה לנצל את הבמה ולהזכיר שהצבא הוא לא טלית שכולה תכלת, ולא כזה שמתהדר בתכונות כמו יושרה, הגינות וצדק. יהיו קשיים שמפקדים יערימו עליכם, במיוחד בטירונות, ויהיו אנשים, ואולי אפילו מהחטיבה שלכם, שמה שעומד בראש מעינייהם הוא הרצון התמידי לדפוק אתכם.

אם תקלעו לתוך סיטואציות מעין אלו, ואם תיתקלו בדמויות עוינות ומזיקות, תזכרו לא להיות פראיירים ותעמדו על שלכם ועל זכיותיכם. צריך לדעת כמובן איך לעשות את זה מבלי שתגרמו לעצמכם נזק גדול יותר, אבל אין סיבה שתיפול רוחכם ושיסחוף אתכם גל של ייאוש ודכאון. אל תתנו למפקדים לנהל לכם את אורח החיים הדתי שלכם ולעשות מהאמונה שלכם צחוק ולשחק בה כמו עם בובת מריונטה. דוגמאות יש לרוב, ועליהן לא מעט שמענו. החל מפקודה לפינוי, דרך חילול מיותר של קדושת השבת ועד פגיעות פיזיות בגוף ובנפש. כן, גם זה קורה בצבא שלנו, ויש לאן לפנות. יש מוקדים רבים לפניות חיילים בנושאים כמו בריאות פיזית ונפשית, משפטית, משמעתית וגם כלכלית. מתדריך והסבר שהעניקו לנו בישיבה הסתבר לנו שבכל בסיס יש גורמים שאפשר לפנות אליהם עם מצוקות ובעיות, כמו נציב קבילות החיילים, פרקליטות הצבאית ועד משקית ת"ש. אל תתביישו לפנות גם אל הדרגים הגבוהים בצה"ל ולא להסס לשטוח בפניכם את העוול שנעשה לכם. אם נתקלתם בסיטואציות שמנוגדות להשקפת עולמכם הדתית אין צורך לחשוש מלפנות לרבנים הפיקודיים ואף לרב הצבאי הראשי. כמובן יש גורמים חיצוניים כמו הרבנים מהישיבה/ מכינה וגם הורים וחברים- תסתייעו גם בהם ותשתפו אותם במצוקותיכם.

מה לעשות שהשירות הצבאי הוא כזה שמצריך הדרכה והכנה מוקדמים, במיוחד לנו, חובשי הכיפות שמצייגים מגזר שלם, שערכיו ואמונותיו עלולים להיפגע במהלך השירות הצבאי. חשוב לזכור שמעבר לייצוג הזה אנו עומדים להשתייך לקבוצה מכובדת. קבוצה שהיא משפחה שקשורה בקשר חזק להיסטוריה ולמורשת של העם שלנו, והיא מחייבת אותנו להתנהג בסביבה בהתאם, גם אם היא זרה ומנוכרת. מעתה והלאה נצטרך לתרגם את כל מה שלמדנו מהקשויות בגמרא, משיעורי המוסר וההלכה, למעשים בשטח, וזה ידרוש מאיתנו עבודה רבה ומורכבת.

המלחמה האחרונה בדרום והעוצמות של צה"ל שבאו לידי ביטוי במהלכה הן מקור לגאווה, בייחוד לנו ככאלה שעתידים בעוד ימים ספורים להפוך להיות חלק מאותן גילויי עוצמות וגבורה, אך נזכור שזה תלוי בעמידה איתנה ועיקשת שלנו על האמונה ועל הערכים עליהם גדלנו ושאותן ינקנו מתורתנו הקדושה. ואפילו רק בשביל טובי בחורינו שנהרגו במלחמה ששמענו כה רבות על מאבקם הבלתי מתפשר על אמנותם ומצפונם. למען סבא וסבתא ודורות קודמים שלא זכו לשרת בצבא יהודי כחיילים שנלחמים לא רק נגד האויבים אלא גם על עקרונות ואמונה. חשוב שנפנים היטב ונקבע את ההבנה שניצחון עתידי של צה"ל יתאפשר רק בזכות הרוח ודבקות באמונה.

לפנינו מוטלת שליחות לא קלה. שליחות שהקב"ה הטיל עלינו, ולהיות חייל זכות ולא חובה. עלינו לזכור שאנו לא רק בורג קטן שמפעיל ושומר על עם ישראל, אלא גם חלק משרשרת מכובדת שהתחילה מגיבורי האומה, עוברת דרך בר כוכבא, מרדכי אנילבניץ', לוחמי המחתרות, ועד סגן עמיחי מרחביה, סמג"ד רועי קליין וסרן יהנותן נתנאל ועוד רבים שמפאת קוצר היריעה לא נמנו כאן. בתוך שרשרת הזאת יש לנציגות הדתית החזקה והמאמינה מקום מכובד ובלתי מעורער, ואנו עומדים להיות מממשיכי דרכה וממשיכי ההסטוריה שלה שהיא חלק בלתי נפרד מהסטוריה של העם כולו.


הכי חשוב לבל נזניח את לימוד התורה גם בשירות הצבאי. אם הזמן לא מוגבל בפניכם וגם אם נותרו דקות בודדות תנצלו אותם ללימוד פרק משניות או קטע בגמרא. והעיקר שנחזור כולנו בשלום בריאים ושלמים.