איך שבים בתשובה?

      איך אפשר באמת לשוב בתשובה? אם הרסנו, השחתנו

וקלקלנו, איך אפשר לחזור בתשובה כאילו כלום לא קרה? איך נוכל לדעת שתשובתנו אינה מרומה, ובאמת נטהרנו מהחטא ומכל רשמיו לגמרי, ולא נשארה בליבנו עוד איזו תחושת מתיקות ונעימות הרוצה לשוב ולטעום מטעמו? איך נוכל לודא שתשובתנו אמיתית וחזקה, ולא נחזור שוב ושוב ליפול לאותם מקומות חשוכים ואומללים שנפלנו אליהם כבר אינספור פעמים? איך נשוב בתשובה?

עלינו לדעת שאם פגמנו וקלקלנו ונפלנו ממדרגתנו לא נוכל עוד לשוב לקדמותינו כאילו לא קרה כלום. ישנה רק דרך אחת של תשובה בפנינו. לגדול לצמוח ולהתעמק הרבה מעבר למה שהכרנו את עצמנו לפני החטא, ועל ידי כך יתוקנו גם כל חטאי העבר. משל לבעל ואשה שנפלה ביניהם מריבה. מתחים רבים העכירו ביניהם את האוירה ותחושות פירוד וריחוק מילאו את ליבם. זמן רב היו שרויים במרירות ועצבות שלא נתנה מנוח לנפשם. לפתע הגיע זמן והחליטו שניהם לשוב יחד ולהתפייס, להתקרב ולהתחדש, שכן העצבות והמרירות עזרו להם להבין שקשר החיים שביניהם עם כל עושרם ויופיים, גדולים וחזקים מכל סיבות הריב שבעולם. אהבה חדשה החלה ממלאת את ליבם ועומק חדש של קשר החל צומח בקרבם כפי שלא ידעו את עצמם מעולם.

הסיבוכים כולם הם גרעיני צמיחה לעומקים חדשים, וכל החטאים הפשעים הם פתחים לחידושי יחסים ועומקי חיים עם רבש"ע. יש לנו אפשרות והזדמנות לפתוח דף חדש, ומערכת יחסים כפי שלא הכרנו ולא היתה עד כה בעולם.

חכמינו אמרו שחודש אלול הוא ראשי תבות – 'אני לדודי ודודי לי'. כפי שאני לדודי כן דודי לי. האישה חוזרת באהבה לבעלה ומחדשת את רצונה כלפיו, והוא שב באהבתו המלאה כלפיה. זו גם הסיבה שמזלו של חודש אלול הוא מזל בתולה. שעל ידי כוחה של התשובה המופיעה בחודש זה, אנו נראים ככלה לפני בעלה ביום חופתה ומתגלה בנו עומק חיים טהור שמעולם לא נפגע, משום שבו יד החטא כלל לא נגעה. חן הטהרה נסוך עלינו בפני בעלינו, ומערכת יחסים חדשה לגמרי נולדת בינינו. במצב נפלא זה כל החטאים וסיבוכי החיים מתגלים כסיבות המולידות את חידוש היחסים ובכך הם גם באים על שכרם - וזדונות נהפכים לזכויות.

איך נעשית התשובה? מה כלול בזה?

התשובה האמיתית אינה שינוי של מעשים, ואינה דיבורים או בקשות של סליחה. עיקרה, הוא מהפך כללי בנפש האדם ושינוי כל עמדת החיים. העושה תשובה באמת הוא נולד מחדש והופך לברייה חדשה. וכך אומר הרמב"ם בהל' תשובה (פ"ב הל' ד') "ומתרחק הרבה מהדבר שחטא בו, ומשנה שמו כלומר שאני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה". וע"י כך החטא אינו מיוחס אליו כלל, כיוון שהאדם התחדש כברייה חדשה, שהיא מעולם לא חטאה.

איך הופכים להיות אדם חדש? איך עוברים ממצב של חטא, טומאה וסיבוך, למצב של טהרה, קדושה ושמחת אמת?

עיקר הכל תלוי ברצון, כפי דברי קדמונינו - האדם נמצא במקום שרצונו נמצא. האדם נמדד על פי רצונו – אדם גדול כל רצונותיו גדולים, שאיפותיו כבירים, הוא אדם אידיאליסט וכל כולו עסוק בגודל ובעומק של החיים. הם ממלאים אותו, נותנים לו סיפוק, משמעות וטעם לחייו. הוא מלא מחשבות, רצונות ושאיפות עבור טובתם של אחרים, ותיקון העולם הוא נר לרגליו. על כן חייו מלאים אושר ושמחה, וכולם הם אהבת הנתינה.

לעומת זאת אדם קטן, רצונותיו קטנים, הוא מרוכז רק בעצמו, שאיפותיו נמוכים וכל עיסוקו הוא רק בדברים הרדודים, השטחיים והחיצוניים של החיים. לרוב הוא רודף אחרי תענוגות רגעיים, שתוכם ופנימיותם הוא רק מרירות וריקנות. ועל כן ליבו מלא ספקנות ואומללות.

שינוי מהותי של האדם, שינוי עמדת החיים שלו תלויה בשינוי רצונו, כיוון שרצונו של האדם הוא כולו. הרצון העמוק של עצם שאיפת החים, לְמַה אני שייך, מה נותן ערך ותוכן לחיי, ומתוכם גם כל ענפי הרצון של גילויי החיים כולם, כפי שהם מתפרטים בכל ארחות החיים.

איך מחוללים שינוי ברצון? כיצד אפשר להגדיל ולהעמיק את עמדת החיים שלנו?

עלינו לדעת שאין אנו שבים בתשובה אל ה' ואין אנו מְשַנִים את עצמנו. אלא להפך, ה' הוא זה שמשיב אותנו אליו, והוא זה שמכה על קדקודו של כל אחד ואחד מאתנו ואומר לו - גדל!

ה' שולח לנו כל הזמן הרהור תשובה, רצונות, שאיפות דמיונות וחלומות של קודש שעולים וצצים בתוך תוכנו פנימה. אך לא די בכך אלא גם מחוצה לנו, כל מאורעות החיים העוברים עלינו הם תמרורים ורמזים ותכנים שה' מדבר עמנו, שתכלית כולם לגדלינו ולקרבינו אליו.

מתוך כל צדדי החיים ה' קורא לנו אליו, כבעל הקורא לאשתו, בואי ונשוב לחיות ביחד, בואי ונחשוף מערכת יחסים חדשה, ואהבה עמוקה כפי שלא ידענו עד כה מעולם - "על כל פשעים תכסה אהבה".

       כל תפקידנו בתשובה הוא להיות פתוחים וקשובים לקול ה' הקורא לנו לשוב אליו ולחדש את היחסים הרעננים והשמחים שביננו, ולתת לו את האפשרות לגדל אותנו ולרומם אותנו אליו, על ידי ההיענות לקריאותיו וההליכה בדרכיו.

ובעיקר בחודש אלול, שהוא חודש הרצון, כדברי חז"ל "מה ראשונים (40 יום ראשונים בהר סיני) ברצון, אף אחרונים (40 יום אחרונים בהר סיני) ברצון". זהו חודש המסוגל לחידוש כל הרצון ולשיקום כל מערכות היחסים בינינו ובין רבש"ע – "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" - השערים פתוחים והדרכים סלולות ו'המלך בשדה'.

כל חידושי החיים, הרצונות, השאיפות, ההרגשות, הדמיונות והקבלות שאנו מוצאים את עצמינו שייכים אליהם, חפצים בהם, מזדהים איתם, ומוכנים ללכת לאורם, הם הם עומקה של תשובת אמת שבקרבנו שלעולם לא תעזבנו.

ומעשה שהיה בחתונה חסידית, שמנהגם היה להזמין ליצן - בדחן, שישמח ויבדר את קהל הנוכחים. והיה הליצן הולך מאחד לאחד ובבדיחות עוקצניות היה מוכיח ומבקר כל אחד בכמה דברים שעליו לתקן ולשפר דרכיו. וכשהגיע לפתע אל ה"רֶבֶּה" ראשם של החסידים נבהל מאד, ומייד דלג עליו להמשיך אל הבאים אחריו, שכן מי הוא שימצא ל"רבה" פגמים וחסרונות, ועוד יעז להוכיחו עליהם ברבים.

תפס אותו ה"רבה" בידיו והחזירו לפניו, ואמר לו - "מדוע אתה מדלג עלי, גם אני ככל שאר החסידים רוצה תוכחה והערה שודאי תוכל לעוררני על דבר מה שנדרש ממני לשפר מעתה".

חשב הליצן בליבו ואמר - "מה אוכל לומר ל"רבה". איזה חסרון או גרעון אוכל למצוא לטהור וקדוש כמוהו"?

ואז לפתע צץ במוחו רעיון וכה ענה למורו ורבו - "דע לך כבוד קדושת האדמו"ר, שאמנם הינך קדוש וטהור, צדיק ועניו ואף נקי מכל רבב, אך עם כל צדקותך וקדושתך, אין זה עוד כאין וכאפס למה שהינך מסוגל וראוי להיות לפי עוצם גודל קדושת נשמתך".

שמע ה"רבה" את דבריו ודמעות זלגו מעיניו.

בהצלחה לכולם,
שלומי, חברים מקשיבים