מבט מחודש על פרשת דברים

אנחנו פותחים השבת את החומש האחרון - דברים, שמביא עמו כמה שאלות עקרוניות שצריכות בירור. ראשית, עצם העובדה ש"משה מפי עצמו אמרו" (על פי מגילה לא ע"ב) היא לא פשוטה, וכיצד הוא חלק מתורת ה'?! וכלפי תוכן החומש - לשם מה החזרה על מצוות ואזהרות שכבר ניתנו? ולגבי החדשות - מדוע לא ניתנו כבר בסיני?!

המהר"ל מבאר את עניינו המיוחד של ספר דברים, וכותב: "משנה תורה הוא מצד המקבל" (תפארת מג). מה הכוונה? נראה שכמו כל דבר בעולם, גם התורה מורכבת ממשפיע ומקבל, מאור וכלי. ארבעת החומשים הראשונים הם בבחינת אור, מצד הקב"ה המשפיע, וחומש דברים הוא בבחינת כלי, מצד איך שהדברים התקבלו אצל משה. הוא מעין תורה בפני עצמה - 'משנה תורה', שמהווה השלמה לארבעת החומשים הקודמים, וכל האמור בו, כולל החזרות שבו, לא באו אלא כדי לתת תמונה שלמה יותר, כשלמות אישה לבעלה.

ננסה להראות שעניינו ה'מקבל' של החומש רמוז בחמשת פסוקי ההקדמה שלו: "אלה הדברים" - בניגוד לשאר החומשים שמתארים היסטוריה, חומש דברים הוא בעצם שיחה, דיבור. הנהגה של דיבור מבטאת התעוררות מצד המקבל. "אשר דיבר משה" - כאמור, בניגוד לשאר החומשים שאמרם משה מפי הגבורה, חומש דברים - "משה מפי עצמו אמרו". יש כאן התקרבות בהופעת התורה שמגיעה מצד המקבל בעצמו, ממשה. "אחרי הכותו את סיחון" - בניגוד לחומשים הקודמים ששייכים לתקופת המדבר האלוקי, מצד המשפיע, חומש דברים נאמר כבר אחרי השלב הראשון של הכניסה לארץ ישראל (כיבוש ארץ סיחון, רש"י) בה ההנהגה היא טבעית, מצד המקבל. "הואיל משה באר את התורה" - חומש דברים מוסיף ביאור ופירוש לחומשים הקודמים, כיוון ש"המקבל צריך יותר פירוש וביאור" (מהר"ל). כלומר, לעומת המשפיע שאומר את העיקרון הכללי, המקבל צריך לחזור ולעיין בפרטים הקטנים בכדי לקלוט את הדברים היטב.

ראינו שיש כאן מבנה עקרוני מיוחד של ארבע - מצד המשפיע, והחמישי - מצד המקבל. נצביע מבלי להרחיב על תבניות נוספות בעלות מבנה זהה: מגילת איכה מורכבת מארבעה פרקים שכתובים בגוף נסתר, ופרק חמישי בגוף נוכח. לאדם יש בכל יד ארבע אצבעות למעלה, ואגודל למטה. ישנן ארבע לשונות של גאולה, שהתקיימו בדור המדבר, והחמישית ("והבאתי") - בדור באי הארץ.

שבת שלום!