סיכול מדוקדק

משך כל הדורות, ישבו להם גדולי עולם, ענקי רוח, ושקדו לפרש את התורה, לדקדק באותיותיה, בנקודותיה, בטעמיה, בסדר מילותיה ובמשמעותן. מכל דיוק שכזה, שאבו גדולי אומתנו מסקנות מהותיות וחיוניות אשר היו נחוצות להם בכדי לברר איזוהי הדרך הנכונה שיבור לו אדם החפץ להשפיע נחת רוח ליוצרו.

לעיתים, התעקשויותיהם לעמוד על דקויות הלשון עלולות להיראות לנו כדקדוקי עניות שלא ברורה מטרתם. זאת משום שעוד אין לנו את עדינות הנפש ודקות ההבחנה שהייתה לאותם מפרשים. הם, בגדלותם, הצליחו לחזות כיצד מאחורי כל מילה בתורה עומדת הדרכה מדויקת לאדם בעבודתו את קונו. אם נהיה עדינים מספיק, נזכה אף אנו לראות כיצד כל דקדוק לשון מספק לנו הדרכה מדויקת לפיתוח יחס נכון לעבודתנו את בוראנו.

ניתן לראות דוגמא לכך משני דקדוקי לשון בפרשתנו.

שורש אחד לכל המידות הרעות 

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים" (במדבר ל"א, א'-ב').
"וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן" (במדבר ל"א, ג').
נשאלת השאלה, מדוע שינה משה את הלשון. הרי ה' אמר לו לנקום במדיינים, בלשון רבים, ואילו הוא, משה, הורה לבני ישראל לנקום במדיין, בלשון יחיד.
כאמור, כל מילה בתורה מרמזת על הבחנות פנימיות בתוככי נפש האדם. בהתייחסו לפרשתנו, כותב הרב ברוך שלום הלוי אשלג זצ"ל (במאמר משנת תשל"ט) כי המדיינים מסמלים את המידות הרעות שבאדם.
בכל יום ויום מצפה ה' מהאדם שיילחם במדיינים שבתוכו, כלומר במידותיו הרעות. מכיוון שיש באדם מספר רב של מידות רעות, ה' מצווה ללחום במדיינים, בלשון רבים.
אך כשמשה מספר לעם את דבר ה', הוא אומר להם להילחם במדיין בלשון יחיד, משום שתפקידו להורות לעם את צורת העבודה הנכונה. מסביר הרב"ש, כי צורת העבודה הנכונה היא לא להיאבק כנגד כל מידה בנפרד, אלא לאחוז את השור בקרניו. שורשן של כל המידות הרעות - אחד הוא: הרצון האנוכי שבאדם. כל הנדרש מהאדם הוא להתעלות מעל רצון זה ולהמירו ברצון חדש, רצון לאהוב את הזולת. אם האדם ימקד את מאמציו בפיתוח הרצון לאהוב את זולתו בלבד - כל מידותיו הרעות תתבטלנה מאליהן, וממילא לא יהיה שום צורך להתמודד עם כל אחת מהן בפני עצמה.

להילחם לשם ה' ולא לשם השכר

עיון מדוקדק בשני הפסוקים הנ"ל, עשוי לעורר שאלה נוספת: מדוע ה' אמר למשה לנקום את נקמת בני ישראל, בעוד משה אמר לבני ישראל לנקום את נקמת ה'?
גם כאן, שינוי הלשון טומן בחובו מסר עמוק, אשר ראוי לו שיהיה נר לרגלינו.
מצד ה', כל מטרתה של המלחמה עם המידות הרעות (אותן, כאמור, מסמלים המדיינים), היא לאפשר לו להיטיב עם ישראל. שכן, בכדי להרעיף על בני ישראל את שפעו בזכות ולא בחסד, ברא הקב"ה את היצר, את הרצון האנוכי שבאדם. אלמלא היה עלינו להיאבק עם היצר, לא היינו יכולים ליהנות מהשפע האלוקי, מכיוון שהיינו טועמים בו טעם בושה, טעם של לחם ביזיון. אך לאחר שננצח במערכה כנגד הרצון האנוכי, ונפתח בנו את הרצון לאהוב את הזולת, נוכל ליהנות מהשפע האלוקי, מבלי לחוש כל בושה. על כן, ה' אמר למשה כי המלחמה היא לטובתם של ישראל.
בדומה לשינוי הראשון, גם כאן משנה משה את הלשון מכיוון שתפקידו להראות לעם את צורת העבודה הנכונה - עליהם להילחם לשם ה', ולא לשם השכר המיועד. אדם הנלחם ביצר (כלומר, ברצון האנוכי) רק בכדי לקבל בתמורה את שפעו של ה' - שקול לאדם אשר אינו לוחם ביצרו כלל וכלל. זאת, מאחר וכוונתו מעידה על רצונו להמשיך ולהישאר שקוע בתוך הרצון האנוכי, הרצון לקבל שכר.

אם כך, המאבק ביצר הרע, ברצון האנוכי, צריך להתנהל למען ה' לבדו. לכן האדם חייב להשתדל שהשתוקקותו לזכות לאהבת אמת לזולת לא תנבע מהרצון לקבל את השכר הצפוי לו בתמורה, אלא מהרצון הכנה להשפיע בכך נחת רוח ליוצרו. לכך עלינו לשאוף להגיע.