שחיתות בדרך לפסגה

המאמר פורסם לראשונה בעלון "עולם קטן" שבת פרשת בהר

במדד השחיתות העולמי שהתפרסם לא מזמן, מדינת ישראל נמצאת, במקום לא מחמיא במיוחד, אם לדבר בלשון המעטה. נכון, זה מתחיל בצמרת השלטון, אבל נשקר לעצמנו אם נטען שזה נעצר שם. לא בִּכְדִי יש בתי מלון בעולם שמונעים כל כניסה

של ישראלים, ולא מטעמי אנטישמיות. מסיבות של הגנה עצמית. לכמה מדוֹבְרֵי העברית נִדְמֶה משום מה שהמובן המילולי של 'פנסיון מלא' הוא: 'בעוזבך את המלון אל תשכח לקחת איתך את התמונות, המגבות, השטיחים, הוילונות, ו...השָלָט כמובן'.
לא יודע, אולי זה עניין של אופי. הרי הסיוט המצמרר ביותר של הישראלי המצוי הוא שמישהו חס ושלום יגיד עליו שהוא 'יצא פרייאר'. ובמסגרת המאמצים למנוע את הביזיון הבלתי נסבל הזה – יעקוף, יתחמן, יסחוב, ישלשל לכיסו ולפעמים גם ידרוך על כמה אנשים בדרך.
אז שיהיה ברור, בסופו של דבר הרוח הזו גם הופכת לאווירה ציבורית. כל כך התרגלנו לזה שאי אפשר לסמוך על מילה של בן אדם, שכשכבר אחד עושה את הדבר הפשוט והבסיסי של להיות ישר, ולא מְרַמֶה לָקוֹחַ מסכן שבא אליו וסוחב ממנו עוד כמה שקלים, הוא עשוי לזכות בצל"ש מיוחד בטלוויזיה – "יצאת צדיק!" יריעו לו כולם.
יש מי שיטען, ובצדק מסוים, 'מה יש לצפות מהאזרח הקטן, כשאין יום שהוא לא שומע בחדשות על עוד חבר כנסת, ועוד שר בכיר ואפילו ראש ממשלה, הנאשמים בעבירות של שוחד, הונאה וקבלת טובות הנאה?! ואם בארזים נפלה שלהבת, דחילק, מה אתם רוצים ממני...'
ואז אתה מַפְנה את המבט למעלה ושואל את עצמך בכעס – למה זה קורה?! מה לכל הרוחות מתרחש שם בחלונות הגבוהים?! האם זה רק בגלל שהניסיון פשוט גדול יותר, וכשלא מדובר על שקלים אלא על מיליונים, גם אצל האדם הישר ביותר מתגלים סדקים? האם זו עמדת הכוח המתנשאת שמשחיתה את האדם ויוצרת את התחושה ש'לי מותר'? האם כשלא מדובר בכסף שהולך דווקא לכיס האישי שלי אלא בעבור 'מטרות המפלגה' החשובות, המצפון מרגיש נקי יותר? או שאולי זו טבעה של החתירה לצמרת, המחייבת כריתת בריתות אינטרסים עם מקורבים ותשלומים בהתאם?
כך או אחרת (ואולי 'כל התשובות נכונות'?), מסקרנת ודוקרת מכולן היא השאלה הגדולה: האם אפשר בכלל אחרת?! האם תיתכן מנהיגות ישרה ונקייה ללא התלכלכות באינטרסים אישיים?! האם נגזר שכל זה יישאר רק בגדר חלום רחוק?
אני כבר שומע את קולות ההתקוממות. 'מה אתה רוצה מאיתנו?! דווקא בקטע הזה אנחנו בסדר גמור. בתוך כל הגועל נפש הכללי שרץ שם בכנסת, המפלגות שלנו, הדתיים-הלאומיים, יוצאות נקיות לגמרי'.
אל תשלו את עצמכם, חברים. נוח מאוד להתרווח אחורה על הכיסא בצדיקוּת חסוּדה, ולִצְפּוֹת (בקורטוב של שמחה לאיד, בואו נודה) בראש ממשלה ושלל שרים המוּקַעים על שחיתויות שונות. אבל בואו נסתכל לעצמנו רגע בעיניים ונשאל ביושר: איך באמת היינו נראים לוּ היינו שם? כשאתה מפלגה מצומקת המשתרכת לה בשוליים עם שלושה וחצי המנדטים שלה אתה לא מעניין במיוחד את שלטונות החוק וגם לא את התקשורת. אבל מה יקרה כשגם אנחנו נגיע לשם כפי שאנחנו שואפים כל הזמן? האם בציבור הדתי אין היום עמותות שאם ראשיהם יגיעו לאן שהם שואפים להגיע וספריהם ייפתחו, מה שהם פירשו כל השנים כ'משחקים במסגרת החוק' ו'במסגרת הכללים', לא ייחשב בבתי המשפט כטובות-הנאה ואף לעיתים כשוחד?! האם אין כלל מצבים של שימוש בכוח הציבורי שהחוק נתן לעמותה כדי לספק עבודה לעסקים פרטיים מסויימים, ומינויים שלא מן העניין בועדות ציבוריות שונות?! ועוד לא אמרנו אף מילה על כל נושא "מוסר התשלומים", עיכוב המשכורות והלנת שכר גם במוסדות מאוד תורניים...
מאוד מאוד קשה להיות איש ציבור ולא לחטוא. אבל זו לא רשות, ואין על זה הנחה לאף אחד. גם הצדיק הכי גדול שעומד בראש עמותת החסד הכי חשובה, צריך יהיה להיכנס לכלא אם יתגלה שעל הדרך הוא גם נהנה מכספים שאינם שלו, וגם אם זה נעשה בצווארון הכי לבן, וגם אם הוא יראה אחר כך כמה הוא התנדב כל הזמן, ועכשיו הוא רק לוקח את המעט שמגיע לו.
יום אחד כשנגיע לשבעה עשר מנדטים ויותר בעזרת ה', אנחנו נמצא את עצמנו תחת זכוכית מגדלת ולא נוכל לומר לאף אחד כלום על כך ש"דופקים אותנו" ו"מחפשים אותנו".
_________________________________
כבר מזמן הגענו למסקנה שמה שאנחנו רוצים זה להגיע להנהגה. לא פחות. להעניק לעם ישראל מנהיגות אמונית, ערכית, ציונית. אחרת לגמרי ממה שיש עכשיו. וכשזו המשימה הגדולה חייבים לזכור שטוהר הכפיים, היושר והאמת הן אבני היסוד הראשוניות של כל מנהיג אמיתי. ובאותה מידה – דווקא בנקודות האלו גם ינסו לערער על אמינותו. מי שלא מאמין שיישאל את משה רבנו. אפילו הוא, גדול מנהיגי ישראל בכל הדורות, הואשם על ידי קורח, לא פחות מאשר ב...חלוקת ג'ובים למקורבים (במדבר טז,א, רש"י). וכבר יותר משלושת אלפים שנה מהדהדת זעקתו אל ה' שיוכיח לכל את חפותו ונקיון כפיו - "לא חמור אחד מהם נשאתי!".
והאתגר הגדול העומד לפנינו כשאנחנו עוסקים בהנהגה, הוא לא רק לא למסור שטחים ולשמור על ארץ ישראל, ולבנות יישובים ואפילו להזרים תקציבים לחינוך ראוי, אלא לא פחות, ואולי אפילו קודם - כיצד בונים מנהיגות זכה ונקייה, הרתומה באופן טוטאלי רק לטובת כלל ישראל, ללא שום אינטרסים אישיים.
דבר אחד בטוח. כמו תמיד, הדברים הכי גדולים מתחילים מלמטה. כאן, בקטנה, אצלי ואצלך. וזה מתבטא באלף ואחד דברים שאנחנו פוגשים כל יום – על חשבון מי אנחנו עושים טלפונים, צילומים והדפסות. בבית או אולי דווקא במשרד? האם אנחנו זוכרים שהמשפט 'טַיים איז מָני' בכל הקשור לניצול זמן העבודה שלנו כלפי הבוס, רלוונטי למרות שהוא באנגלית? מתי נגיע למצב בו לא יעלה על הדעת לבקש מסטודנט אחר שיסמן בדף הנוכחות שהייתי, להעתיק במבחן כשהבוחן מסתכל לצד השני, ובוודאי שלא 'להשלים ציוד' מהאפסנאות למרות שהמחיר עלול להיות לחטוף עונש מהמפקד להישאר שבת?
נכון, בהחלט ייתכן שבגדול וביחס לאחרים מצבנו טוב למדי. אבל כדאי שנדע – בדרך לפסגה לא יהיו פשרות.