מנות קרב

בשש בבוקר התעוררתי לקול דפיקות רמות בדלת, "נו... קדימה תפתחו", "נו...", התמתחתי במיטתי עדין אפוף ממשתה היין, והחלטתי לחכות שמשהו אחר ירד למטה לפתוח את הדלת. הדפיקות נמשכו- "חג שמח, תפתחו...", שמעתי את אחי מתהפך במיטתו, שיקום הוא.
אל הקול הראשון הצטרף כעת קול נוסף, שצעק גם הוא- "חג שמח, אין זמן... יש לנו עוד בתים היום יאללה". קמתי באיטיות מהמיטה, מנסה לברר האם נעלי השמאלית היא הימנית, האם גרבי הם אכן גרבי, האם ארור המן, או שמה ברוך מרדכי.
במהירות מפתיעה הלכתי אל הכיור, תוך כדי צעקות לאלו שלמטה- "עוד רגע...", אחרי דקה או חמש דקות- הגעתי למטה. הצצתי בעינית בדלת עמדו שלושה שכנים- חשבתי ששוב באו להתלונן על הדגים שלנו- שמפריעים את מנוחתם. פתחתי את הדלת, עיני אומרות עייפות וחוסר הבנה- "כמה זמן לוקח לכם לפתוח את הדלת", בחנתי אותם- פניהם הביעו זעם, שריריהם מתוחים ומוכנים לקרב, עיני ירדו מטה אל ידיהם, ואז בבת אחת, הבזיקה בי ההבנה, כל השפעת היין נעלמה, בידיהם הדרוכות היו צלחות מלאות כל טוב- משלוח מנות, מנות קרב.
לקחתי את העניינים לידים, העברתי את המנות היישר אל המטבח, שם חיכו כבר מנות הנגד, נתתי אותם לשכנים הממתינים, שמיד לאחר שהמנות היו בידיהם, נעלמו בענן עשן אל תוך האופק.
סגרתי את הדלת לאט, בודק שאין משלוחים חדשים. ברגע שנסגרה הדלת התחלתי בהקפצה הכללית, תוכנית הקרב הייתה מוכנה מבעוד יום- שלוש דקות אחר כך היו כולם מוכנים למסדר, אימי- מפקדת המבצע, פרסה את מפת הקרב והתוותה לפנינו את התוכנית: "התוכנית מתחלקת לשלושה חלקים-
שלב ראשון, כל אחד מקבל גזרה ועליה הוא אחראי בכל גזרה יש בין ארבע לשש מנות את המנות הללו, אחרי שקיבלתם את המנות אנחנו עוברים לשלב
שלב שני- הוא שלב החלוקה- תחלקו את הגזרה שלכם בצורה חכמה וזאת על מנת שבדיוק בשעה אחת כולם נמצאים שוב בבית,
שלב שלישי- הוא שלב החלוקה המיוחדת לאנשים שגרים מעבר לתחום, או שאינם שייכים לאף גזרה, עשר דקות הייתם פה", חילקנו בנינו את הציוד: מנות- חמש או שש. כלי רכב- אוטו, קורקינט, כרטיסיה. רשימה, מפה, מצפן ומכשיר קשר.
השליחים יצאו דחופים, ואני נשארתי בחמ"ל אחראי על קבלת המנות הנכנסות, הקיבולת גדלה משעה לשעה, אל הבית נכנסו אנשים, הביאו מנות ונעלמו כהרף עין (יש לנו עוד...), על השולחן הצטברו ערמות של משלוחים, ממוינים לפי סוגים- משלוחים קונבנציונלים- מנות מוכנות שאותם ניתן לקנות בכל רשתות השיווק, ומשלוחים בלתי קונבנציונלים- משלוחים מיוחדים במיוחד כאלה הכוללים מאפה בית.
את משלוחי הנגד חילקתי בצורה שווא- כל אחד קיבל את המשלוח של האדם שקדם לו, שקיבל את המשלוח של זה שקדם לו שקיבל את המשלוח... כך שלמעט המנות שבידי השליחים, לא היינו צריכים להכין מנות משלנו.
הבלגן התחיל כשפתחתי את הדלת לקול דפיקה עזה, בדלת עמד אחד השכנים שבחיוך חגיגי העניק לי משלוח מנות, לקחתי את המשלוח מידי השכן, והלכתי לתת לו את המשלוח של זה שקדם לו, אבל אז נזכרתי שהקודם לו היה אחיו, ושהוא בטח יזהה את המשלוח של אחיו, הנחתי את המנה שלו על השולחן, והתחלתי לנבור בארונות אחר מיני מגדנות שישמשו כמשלוח יאה, הצלחתי לאלתר משלוח מוזר משהו, שתי בננות, וופל מצופה אחד, וגבינה. כיסיתי את המשלוח היטב בנייר כסף אטום לאש, ונתתי אותו בידי שכני המחייך, ניסיתי לסגור את הדלת בזריזות בכדי שהוא לו יתפוס אותי במבוכתי, אך השכן בחיוכו הזדוני פתח את החבילה הציץ פנימה ואמר: "משלוח מקורי, הכי מקורי שראיתי היום", סגרתי לו את הדלת בפרצוף.
ניגשתי אל המשלוח של השכן בכדי למיינו, אך לפני שנגעתי בו נשמעה דפיקה הססנית, פתחתי את הדלת ובפתח עמדה ביתם הקטנה של החברים של הטובים ביותר של השכן שבא לפני כן, הפעם הייתה לי דילמה רצינית, האם לתת לה את המשלוח של האח של השכן ובכך להסתכן, כי אולי השכן הביא להם את המשלוח שקיבל מאחיו, ובכך גם אני וגם השכן החייכן שלי נופלל.
בעודי חוכך בדעתי מה לעשות, אל הבית נכנס הפעם זקן אחד שהוא קרוב רחוק שלנו- ובידו מנה נקייה ומהודרת, החלטתי לתת את המנה של הילדה לזקן ולפתור באחת את הבעיה, לקחתי את המנה מידי הזקן אל המטבח, שם החלפתי את העטיפה שלה, וכך הענקתי לילדה מנה אחת אפיים.
בינתיים החלו להתעורר בעיות בגזרות השונות, אחי השלישי שיחיה נתקל בדלת נעולה, וביקש עזרה דחופה!, שלחתי אליו את אחי הגדול מהגזרה הרחוקה ביותר, הם עלו מולי- "קבל שאין אפח'ד בבית" אנחנו עוזבים את ה-ג'", מיד חדלתי אותם מהרעיון הקלוקל- "אנחנו לא יכולים להחזיר מנות, למכלאות (עוד מעט פסח), תשאירו שם את המנה ותמשיכו ב-ס'" הם עלו מולי "אבל..." העברתי להם "סוף!".
אל הבית המשיכו לזרום מנות, מכל מיני סוגים ומינים, על השולחן נערמו ערמות של ממתקים, על אחד מהם זיהיתי תאריך של לפני שנתיים, ואחד נראה לי כמו מנה מסוג אחר לגמרי...
בשטח התעוררה בעיה חדשה, משפחה אחת, לא משנה איזו, לא החזירה מנה, אלה שלחה את הילד שלה אלינו הביתה, כך שנשאר לנו משלוח אחד מיותר- הבעיה נפטרה בכך שיצאתי לרחוב, וקפצתי על הזקנה הראשונה שראיתי "סבתא, את לא זוכרת אותי?"
בשכונה הרחוקה החלו מהומות כשאחי הקטן זיהה ש"החברים" החזירו לנו את המנה של דודה שלי, הוא העיר משהו, החבר החזיר משהו, החלטנו לבסוף ללכת לשחרר אותו בערבות רק אחרי החג, שמעתי שיש מנות מיוחדות במשטרה.
לאחר שעתיים חזרו השליחים- עייפים אך מרוצים, תלאות היום נראו על כולם- שוקולד מרוח על הפנים, סוכריות בכיסים, מסטיק בשיער, מופלטה בגרביים, בייגלה באף, ניירות מרצפן על העיניים, והגדיל לעשות האחיין שלי כשהוציא מתוך האוזן פרג...