הקדמה

אביי ורבא נחשבים לעמודי התווך של התלמוד הבבלי, עד שהתלמוד כולו מכונה על שמם: "הוויות דאביי ורבא" (סוכה כח., ב"ב קלד.). למעלה מארבעת אלפים מאמרים פזורים משמם בש"ס כולו ומקיפים את כל מקצועות התורה. בלמעלה מחמש מאות מהם הם חולקים ישירות ביניהם, בכמה עשרות הם מסכימים במפורש ("אביי ורבא דאמרי תרוויהו…") ובאלפי מקומות אחרים מופיעה דעתו של אחד מהם בלבד.

דווקא בגלל ריבוי מאמריהם בש"ס קשה למצוא מכנה משותף שמקיף את כולם, או בעצם לפענח את דרך הלימוד המיוחדת של כל אחד מהם. שהרי בריבוי כזה של נושאים, כמעט כל כלל ניתן יהיה לסתור ממקרה מיוחד ושונה.

אולם אנחנו ננסה להציע פה דרך אחת כללית, מוכחת ככל שניתן במגבלותינו, החורזת מאמרים רבים מאד מדבריהם בש"ס, ובעיקר - מבוססת על מקרים אחדים בש"ס שבהם רומזים חז"ל לדרך הלימוד של אביי ורבא.

דומה שאמירה זו תהיה גם אמירה חשובה על עצם התלמוד הבבלי, שכנראה מושפע משני אמוראים אלו יותר מכל הגדולים המוזכרים בו, הן בגלל השפע שבמאמריהם והן בגלל דרך לימודם המסוימת, ה"בבלית", שנוגעת למהותו של התלמוד הבבלי.