טראוומה, או שלא?

הרב יניב חניא  יז אייר, תשסח  22/05/2008

.......................

שאלה:

כבוד הרב:
יש לי שאלה, שאני לא יודעת בדיוק להגדיר אותה, אני חושבת שעברתי מן טרוואמה כשהייתי ילדה: (די קשה לי לספר)
אני הייתי בזבד הבת של קרובת משפחה שלי, והלכתי ליטול ידיים (הייתי קטנה) ולא הגעתי לכיור אז ביקשתי מהשומר שיטול לי  הוא היה נראה חרדי (מבחוץ, אני יודעת שהוא לא), והוא לקח אותי לאן שהוא ואמר לי להתכופף, והוא התקרב אלי, והתחלתי לבכות כי לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, הוא נתן לי לצאת, אבל אני לא יודעת איך עברתי את זה, הוא אמר לי  (הוא לא אנס אותי לפי מה שאני זוכרת) אבל הוא הטריד אותי, הוא אמר לי לגעת לו במשהו, ואני ממש הייתי מסכנה,
יש לי אחיות גדולות מאוד וממה ששמעתי אותן מדברות הבנתי לא נכון, וחשתי שרק צריך להתקרב למישהו וככה נכנסים להיריון!
אני כל הזמן בוכה כשאני חושבת על זה (עכשיו אני בוכה) אני ללא יודעת מי יכול להבין אותי, אני יודעת שאני לא נערה רגילה, כשהייתי קטנה בתפילה האישית שלי אמרתי :"אבא בבקשה שאני לא בהיריון"
רק עכשיו אני מבינה את גודל הטראוומה!
למרות שאני מודה להקב"ה שתמיד הייתי ילדה חייכנית ושמחה באמת.
אולי רק בגלל שאני עכשיו כבר נערה אני בוכה לפעמים בלילות מפחד ש: מה היה יכול לקרות? ומה הייתי עושה? ואיך הייתי מתמודדת? כל הזמן ואם ואם ואם!
ואני רוצה לציין שלא סיפרתי לאמא שלי באותו היום כשההייתי קטנה, אח"כ הדחקתי את זה, אח"כ בכלל חשבתי שאני בהיריון, ועכשיו אני פשוט לפעמים בוכה משמחה שהקב"ה עשה לי נס והאיש הנורא הזה נתן לי לצאת, ולפעמים אני בוכה מזה שאני בעצם מאוד פוחדת עכשיו מה היה יכול לקרות.
וגם בקריאת שמע כשאני אומרת שאני סולחת לכולם, אני יודעת שאני רוצה שלאיש הזה  יהיה את הכי רע בולם. זה נורמלי?
אני גם סתם רוצה להוציא את זה.
תודה