גילוח בחול המועד

תשובה:

שלום רב, שאלתך היא שאלה מורכבת מאוד והתשובה שלה גולשת להרבה מעבר לנושא הגילוח עצמו. באופן כללי, כאשר חז"ל גוזרים גזירה, אנו ממשיכים לשמור עליה גם כאשר נראה שהטעם בטל. יש לכך מספר סיבות, שהבסיסיות שבהן הן: א) הצורך לקבע את התורה שבע"פ ולא לפתוח אותה לדיונים חוזרים ונשנים. ב) העובדה שלא תמיד חז"ל מביאים טת כל הטעמים שלהם לכל גזירה, ולפי הספרות הפנימית ישנן טעמים רבים מאוד שלא מובאים. ג) לא תמיד העובדה שנראה לנו שהטעם בטל היא נכונה. לכן יש כל שאומר "גם כאשר בטל הטעם לא בטלה הגזירה", על פי זה, גם אם יוכח שכיום בטל טעם ה"שמא יכנס מנוול", עדיין לא ברור שיש מקום לבטל את הגזירה (הדרך היחידה שגזירה כזו יכולה להתבטל היא אם יוכח ש"הציבור לא מסוגל לעמוד בה"). מצד שני, אם יוכח שחז"ל "לקחו בחשבון" את ביטול הטעם, יכולה הגזירה להתבטל. כלומר- בנושאים שבהם חז"ל אמרו במפורש שהגזירה תלויה בהתפתחות של משהו, אז ניתן לבטל את הגזירה. זהו לענ"ד הנושא שצריך לבדוק כאן: האם הטעם אכן בטל, ואם הוא בטל, האם מדובר במקרה שבו יש לנו יכולת לבטל את גזירת חז"ל. מו"ר, הרב יהושע וויצמן, נוהג להעביר מידי פעם שיעור בנושא הגילוח בחו"ה, כשיעור יסוד ליחס לגזירות חז"ל שבהם נראה כי "בטל הטעם" מסקנתו היא שכפי הנראה היו לחז"ל טעמים נוספים לגזירה זו, ושכל עוד איננו יודעים שזה כך, אין לנו יכולת לבטל את הגזירה (אלא אם כן עם ישראל "לא יעמוד בה"). מנסיוני האישי, לעיתים קרובות הידיעה שא"א להתגלח בחול המועד גורמת לציבור גדול לעשות מאמץ להתגלח ולהסתפר לפני החג, כך שגזירת חז"ל עדיין מבצעת את תפקידה, מה גם שברור שחז"ל ידעו שכאשר האדם לא מתגלח הוא מגיע לא מגולח לשמחת תורה וסביר להניח שהם לקחו את העניין בחשבון. התירו של הגר"מ פיינשטיין נועד לאנשים מסויימים, ומי שיודע שהוא עונה להגדרות שם יכול לסמוך עליו, אכן, נראה שהעובדה שהוא מתיר מראה את יחסו לעניין כדבר שיש מקום להקל בו במקרים מסויימים. לסיכום: לדעתי, כל עוד לא הוכח שאנו יודעים את כל טעמי חז"ל לגזירה, אין עדיין מקום לשנות אותה ולהקל באופן גורף להתגלח. מי שחש שהוא עונה להגדרות של הרב פיינשטיין ורוצה לסמוך עליו להלכה- יכול לקבל את דעתו. לגבי הניוול של שמחת תורה, אם חז"ל, בתורה שבע"פ, קבעו שכך יש לנהוג ולהגיע לחג, הרי שזוהי מבחינתנו הדרך לכבד את החג.