שאלה בעיניני צניעות

תשובה:

השאלה אכן חשובה ומאוד כואבת לאור המציאות בחוץ.
הכוונה ב"ראיה" היא להסתכלות שאין בה כוונה חיובית לראות, במצבים כמו שתיארת, של הליכה ברחוב וישיבה באוטובוס... במצבים כאלה כאשר רואים את הערווה (וללא ספק חלק גדול מהדברים שרואים הם ערווה של ממש) הרי שאין בכך חטא, כי לא התכוונת. טמנם, אני מסכים איתך שלצערנו יש בכך משום פגיעה בנפש וההרגשה אחרי זה היא נוראית... זה לא עוון, ואני לא חושב שנענשים על זה, אבל זה פוגע. מה שמלמד על החשיבות של הרמת עם ישראל ולא רק אישית...
אכן ישנם רבנים שהחמירו בזה וישנם רבים שנוהגים להוריד את העניים למטה רוב הזמן ואני חייב להודות שפעמים רבות אני חש שיש בזה צדק רב. לעומת זאת, רבנים אחרים אומרים שמותר ללכת בצורה נורמלית ואפילו טוענים שאם מגזימים בנסיונות התחמקות הרי שזה גורם להרהורים רבים ומוגזמים.
במילים אחרות:
א) יש לנו בעיה אמיתי וכמעט בלתי פתירה.
ב) יש בהחלט מקום לשקול "עצימת עניים", אי הסתכלות וכדומה.. וכך נהגו רבים מגדולי העולם.
ג) גם מי שלא ממש עוצם עניים, הרי שהוא לא עובר על עוון, כי הוא אנוס, אם כי לעניות דעתי הדבר בהחלט מזיק לו.

בהצלחה ושה' יעזור לנו לשמור על ענינו.