אמירת סליחות- מתוך שימחה או צער?

תשובה:

טוב, כמו בהרבה מקרים אין דעה צודקת... שניכם צודקים, אבל אני חושב אחרת שאותו אדם שאמר לך את העניין, אני חושב שהעניין המרכזי שלפעמים זה כך ולפעמים זה כך, כלומר: אצל אותו אדם יכול להיות גם בנים וגם עבדים, זה לא אנשים שונים אלא מצבים שונים...
אני עצמי משתתף באמירת סליחות שיש בה הרבה בני נוער חילונים (זאת תופעה מדהימה, אנשים עם קוקו, פירסינג ועוד... שבאים כל לילה לסליחות), והרבה פעמים הסליחות נאמרות מתוך שירה, התלהבות, תיפוף... ואני מרגיש שזה פשוט עניין של מצב רוח, של מצב שבו האדם נמצא, לפעמים זה מצב רוח טוב ולפעמים רע... זה פשוט עניין של מצב.
מסופר שפעם אמרו לבעל שם טוב שיש חזן בעיירה מסויימת שאומר את הסליחות והתפילות של יום כיפורים בשירה ובשמחה גדולה... והבעל שם טוב נסע לשם ושאל אותו למה הוא נוהג כך, החזן ענה לו שגם מי שעובד בנקיון אצל המלך ומנקה את הארמון, צריך לעשות זאת בשמחה גדולה, שהרי הוא מנקה את היכל המלך!! והבעל שם טוב קיבל את דבריו... אז לפעמים זה כך ולפעמים זה כך, לפעמים צריך להריגש בנים ולפעמים עבדים...