איסור הנגיעה.

תשובה:

שלום, התקשיתי להבין מדוע דבר עם הרבה מקורות לא נתפס בשכל. אבל אנסה: היצר החזק ביותר של האדם הוא יצר המין, יש לזה מטרה, אך גם קשיים לא קטנים. מדובר ביצר שיכול להיות כמעט לא נשלט במצבים מסויימים (בכל זאת מקור:"אין אפוטרופוס לעריות", וזה דבר שאמרו חכמים שבהחלט ידעו לשלוט על יצרם). ולהוביל את האדם באף (כלומר: לגרום לו לעשות דברים שהוא לא היה במצבים אחרים). אנחנו רואים היום לאן היצר הזה מוביל את הציבור, ורואים את "אובדן העשתונות" שיכול להיגרם בגלל "אותו איבר". פעמים רבות יצא לי (בעיקר בצבא) להיפגש עם אנשים שאין להם בכל עולמם דבר מלבד אותו עניין. דווקא בגלל כוחו של היצר הזה, ובגלל חשיבותו, קובעת התורה הגבלות לא מעטות על דברים הקשורים בצניעות. מטרתן המרכזית היא לשמור את האדם הרחק מנסיון בתחום שבו היצר כובש את כל חושיו. אחד מהאיסורים הללו נוגע להרחקה המוכרחת מבני המין השני וגם לאיסור הנגיעה. כדי למנוע מצבים שבהם תבוא למצב של גירוי היצר (אגב, עצם הגירוי היצר הוא עבירה, גם אם הוא לא מוביל למעשה המיני), קובעת התורה (בעיקר שבעל פה) הרחקה של נגיעה. מטרת ההרחקה הזו היא למנוע קשר גופני עם המין השני כדי למנוע מצב של קשר מיני עם בחורה או בחורה זרה. התורה שומרת את עניין הנגיעות לתוך הבית. וודאי תאמר שאותך זה לא מגרה וזה "סתם". לדעתי זה לא סתם, ויש כמעט בכל נגיעה גם משמעות מינית לא קטנה... ולב יודע מרת נפשו. זכורני ביקור בצרפת (ששם מי ידמיין שנגיעה היא קשר מיני...), איך ראיתי בכל נגיעה את זרימות התשוקה מאחד לשני. יותר מזה, לפעמים "נגיעות קטנות" מעין אלה הן גרועות יותר מהמעשה עצמו, בגלל שבמעשה זה הדמיון חזק מהמציאות... ונגיעה משאירה הרבה לדמיון. ככלל, אנו אמורים לשמור את הנגיעות לאדם ספציפי ומיוחד שהקשר שלנו איתנו הוא עמוק, מחייב וכולל גם (עם דגש על ה"גם") את הקשר המיני.