יחסי אישות - ביאה ראשונה

תשובה:

שלום רב, למרות שנטיתי להעביר את השאלה למדור ה"לא הראה באתר" החלטתי שיש בה עניין ציבורי ולענות עליה בכללות, זהו גם כיוון התשובה. בהלכה ישנן שתי התייחסויות לנושא: במקרה של בוגרת, שלפי חז"ל אין לה בתולים. במקרה כזה ברור שצריך לחכות את ארבעת ושבעת הימים. במקרה של אישה גרושה או אלמנה, ששם אין צורך לחכות את הזמן. בעיון בספרו של הרב עובדיה, "טהרת הבית", העלה שיש הבדל בין ביאה ראשונה לחלוטין, לבין איבוד הבתולין בצורה שאין בא ביאה. הסברה היא שבפעם הראשונה יש סיכוי יתר לדם הקרוי בהלכה "דם חימוד". על פי זה נראה לי לומר שגם במקרה של הסרת הבתולין על יד רופא, עדיין יהיה דין של המתנה בביאה ראשונה. לגבי עצם העניין של הסרת הבתולין: א) לגבי כאב האישה, כבר לפי הגמרא וגם לפי היכרות עם זוגות לא נראה שהכאב המדובר הוא נורא עד כדי הצרכת רופא. המבוכה וההתערבות החיצונית של הרופא נראית לי גרועה הרבה הרבה יותר. ב) על פי מקורות חז"ל, יש עניין בביאה הראשונה ככלי לקירוב בין הזוג, וכדרך לחיבור נפשי עמוק בניהם. לעניות דעתי יש לדבר גם השפעה גדולה על ממדי הגירושין בציבור הכללי היום, כי הכלל "אין האישה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי", תופס גם לגבי מי שעברה הרבה מאז ונישאה לאיש אחר. לטעמי יש בניתוח הסרת הבתולין משום פגיעה בביחד הזוגי, קשירת הקשר ויצירת החיבור בין בני הזוג, למשך כל חיי נישואיהם. כמובן שבכך לא מדובר על סיבות רפואיות לניתוח הזה, כמו אישה שבתוליה סגורים וכדומה. בכל מקרה, לרוב הדעות בשעת ניתוח כזה האישה אינה נטמאת מעצם הניתוח, אלא רק בביאה.