מחילה וגאוה

תשובה:

וואו, זו שאלה קשה. אני עצמי מתלבט בזה כל הזמן, אני לא ממש סבור שזו גאווה, או לפחות לא גאווה בלבד, זה הרבה יותר מורכב, זה, לעניות דעתי, חוש הצדק הפנימי שלנו יותר מאשר משהו אחר, כלומר- קשה לנו לסבול שמישהו יעשה רע ו"יצליח" להתחמק ללא עונש. יש לכל אחד מאיתנו חוש צדק פנימי, שבגללו קשה לנו לסבול שיש רע וטוב לו... ולדעתי זה הבסיס לתחושה הקשה הזו. על זה כמובן מתווספת הגאווה וכל שאר הדברים. לכן, אולי הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לדעת שיש מנהיג לעולם והוא זה שמחליט מי יענש ומי לא, ובאופן עקרוני אין מצב שמישהו יחמוק בלא עונש. (בהערת אגב אומר שזו לדעתי גם התשובה להרבה מאוד שאלות בנושא המשפט העברי שלעיתים קרובות נראה סלחני במיוחד, או מבקש הוכחות לא אפשריות. העיקרון הוא שהמפשט העברי מניח משהו לקב"ה ומאמין שיש כח עליון).
על גבי ההבנה הזו באה העבודה על המידות כולם- על הגאווה, על החולשה לסלוח ולקבל את האחר וכו'.
בכל נמקרה, זו עבודה קשה, נמשכת הרבה זמן וממש לא סלחנית, כי צריך מאמצים נפשיים לא פשוטים כדי להתקדם בכל מילימטר.