יחסי אישות

תשובה:

בראש ובראשונה מזל טוב לחתונה, שיהיו כל הברכות וכל הישועות.
הנושא שאתה מעלה הוא דוגמא קלאסית למקרים שבהם ההלכה היא מורכבת מכמה וכמה גוונים ויש בו הרבה נטיות לכאן ולכאן. כאשר אנחנו פוסקים הלכה היא אף פעם לא מנותקת מכל השאר- דברי הגמרא, דברי הראשונים, דברי המקובלים (זה נושא בפני עצמו כמובן, היחס בין הקבלה להלכה), הנהגות שבעל פה ועוד. בתחום הזה בהחלט "ישנה בעיה"- הוא מתואר במקומות רבים כקדוש וטהור (אצל חלק מהמקובלים האיבר נקרא "האיבר הקדוש", לא פחות) ואילו היחס ההלכתי בשולחן ערוך מעט דומה למה שתיארת. ולכן יש פוסקים ויש תורה שבעל פה שמכלילה את הכל ועל פי זה קובעת את ההלכה וההנהגה המעשית.
בראש הפירמידה ההלכתית עומד השולחן ערוך, אולם הוא לא מנותק מדברי הגמרא, הראשונים ועוד. בודאי בנושא כזה, שבו יש כללי צניעות מובנים וברורים מראש.
כעת, בשום מקום לא משמע שקיום יחסים בין אי\ש לאשתו הוא רק לצורך הולדה, כמעט להיפך- בכל מקום ברור שיחסי האישות הם חלק מחיי הנישואין וחלק חשוב שלהם ללא קשר לפריה ורביה. גם לגבי מצוות העונה, לענ"ד כאשר קוראים את ההלכה הזו צריך להבין את ההקשר- ההקשר הוא שבדרך כלל הבעל "רוצה" והאשה, לכאורה, פחות ולכן היתה יכולה לצמוח מחשבה שלפיה זה תלוי ברצון של הבעל- אם הוא רוצה אז כן ואם לא, הרי ממילא האשה אינה ממש רוצה. לכן באה מצוות עונה וקובעת מסמרות של מחוייבות הבעל כלפי אשתו בעניין הזה.
נראה שנקודת המרכז היא החידוש ביחס לאישות כאל קשר זוגי ולא הנאה עצמית, כאשר האדם שוקע ברגעים הללו הוא יכול הקלות להתמכר לתאווה, כמו שקורה בעולם כולו היום, הוא יכול לחשוב שהעניין הגופני הוא לב ומרכז העניין, הוא לא רק יכול לחשוב, הוא כמעט תמיד יחשוב כך... ממילא באה ההלכה וההנהגה  הרוחנית וקובעת שיש למעשה פנים אחרות, שההגבלות בעניין מעלות אותו לשם. זהנו לדעתי הנושא של לשם שמיים בעניין- האם האדם מתאווה, שוכח את העולם וחושב רק עצמו או שהוא מתכוון למעשה רוחני פנימי של קישור שיש לו גם גוון מעשי. הדוגמא לזה היא כמובן האכילה- גם אכילה מועדת כמעט תמיד להפוך למצב של התאוות והתבהמות מוחלטת ובכל זאת בימינו מעטים מאוד טוענים שצריך לאכול רק בשביל לחיות, לבלוע מין כדורי מזון מרוכז שיתנו לגוף אפשרות של חיים. ותיתכן בהחלט אכילה לשם שמיים שיש בה גם אכילה מעניית של דברים טובים וטעימים וגדולי האמוראים עסקו באכילה קדושה שכזו. זה נכון שהיו בודדים שהמעיטו באכילה בצורה קיצונית, אולם אלו היו בודדי בודדים והיו רבים, גם קדושי עליון, שאכלו בצורה נורמלית.
יתירה מזו, לדעת כל הפוסקים ואנשי הרוח בימינו ההנהגה הזו פחותל שייכת לימינו... העולם התקדם מעט וכיום פחות צריך את הסיגופים ועינויי הגוף כדי להתקדש. זה נוגע לכל התחומים וביניהם  האכילה והאישות.
מניסיון כמי שעונה על המון שאלות בתחום אני יכול לומר לך שההגבלות ההלכתיות הישירות, של דיני נידה וכדומה, הן קשות ומורכבות מספיק והן מהוות פעמים רבות מקור לקושי לא פשוט לזוג כך שאין שום מקום להוסיף עליהן בימים אלו, ודי לנו בהלכה.