אהבה לעומת יצר

תשובה:

טוב, זו בהחלט שאלה מפתיעה. ברוב השאלות ששואלים באתר השאלה היא הפוכה כמעט.

חכמים מספרים סיפור, מפורסם, שבשלב מפורסם חכמים ניסו ל"בטל" את היצר הרע של עריות. הם צמו כמה ימים וביטלו את היצר הרע, ואז חיפשו בכל ארץ ישראל ביצה בת יומה ולא מצאו, עד שנאלצו להחזיר את היצר לעולם.
הסיפור הזה בא להמחיש שליצר יש צורך גדול בעולם- עניינו הוא להביא המשכיות לעולם וכן לקשור בין איש לאשתו ועוד... כלומר- ליצר יש תפקיד חשוב וחיוני, שלא ניתן לוותר עליו.

מצד שני הוא בהחלט יצר- כלומר- הוא יכול להוביל למקומות לא חיוביים, למשיכות לא חיוביות ובעיקר- לגרום לנו ל"אבד את הראש" ולעשות בו שימוש לרעה. קורה לנו מה שקורה לאדם עם הרבה מאוד יצרים חיוביים אחרים, כמו יצר האכילה וכו'... שאנחנו מציבים את היצר, את ההנאה הרגעית, מעל הכל, ואז היצר הופך להיות לרעה. ה"בעיה" עם יצר המין ויצר האכילה היא הנחיצות שלהם, שניהם מאוד מאוד נחוצים, ואי אפשר בלעדיהם- שהרי אנחנו לא יכולים להפסיק לאכול והאנושות איננה יכולה לוותר על הזוגיות והמשפחתיות... והם טבועים עמוק בקרבנו. ולכן- אין לנו כמעט כלי שבו נוכל לדעת "מתי זה מספיק". בספרים הפנימיים זה מתואר בעיקר לגבי האכילה ולפי ספרים אלו כמעט ולא יתכן לנצח בקרב האכילה, ואדם תמיד, אבל תמיד, יאכל יותר מידי. ביצר האישות זה קצת יותר מוגדר, אולם אנחנו רואים שהעולם בהחלט לא יודע איך להתמודד איתו. ופעמים רבות שמים את היצר במעלה חשובה ועליונה יותר מאשר הצורך האמיתי.

הרב קוק גם מסביר שביצר זה טמון צורך אנושי עמוק ומרכזי- הצורך בהמשכיות ובנצחיות... לאדם יש בעיה וקושי גדול עם הארעיות שלו, והוא חש שילידת ילדים ודורות נוספים היא דרך להיכנס לחיי הנצח. ובתוך תוכו היצר הזה הוא הבטחה לנצחיות. ולכן הוא גם חזק כל כך.

במילים אחרות- מטרת היצר היא לתמוך בזוגיות (ובעוד כמה דברים אחרים) ולא לבוא על חשבון הזוגיות, אולם הבעיה היא שהאדם מציב אותו כמטרה בפני עצמה... כל עוד נעשה שימוש ביצרים ונוביל אותם לחיינו שלנו, הוא יהיה כלי חשוב לטובה.