נקודה מהזוהר לפרשת ויצא

אחת הסוגיות החשובות בתורה ביחס לפרישתו של יעקב מלבן היא נושא שכרו של יעקב. התורה מקדישה פסוקים רבים לתיאור בחירת השכר, התורה שבו זכה בו יעקב אבינו ועוד. גם בזהר ניתן למצוא התייחסות ישירה לסוגיה החשובה הזו ולמעשיו הלא ברורים של יעקב, בהרבה מאוד מובנים. אולם עוד בתחילת הדרך, בזמן בקשת השכר, הזהר הקדוש, כדרכו, מדייק ממילה אחת דיון שלם בין יעקב ללבן, שלא כתוב במפורש בפסוקים. כאשר יעקב מבקש מלבן את השכר אומר לו לבן- "... נקבה שכרך עלי ואתנה...". ועל כך אומר הזהר- "אמר רבי יצחק, אנא חמי דיעקב לא אסתכל אלא בנוקבי, ובגין כך יפלח לי, אמר נקבה שכרך, הא נקיבה דאיהו שכרך..." (תרגום- אמר לבן הרשע לעצמו- יעקב הרי לא מסתכל רק בנקיבות, שהרי בשביל בנותי הוא עבד, אתן לו נקיבה נוספת וימשיך לעבוד בשבילי ולכן אמר "נקבה שכרך", תגיד לי באיזו נקיבה הסתכלת ואתן אותה לך... אמר לו יעקב, חלילה לי, כל מה שעשיתי (וביקשתי את בנותיך), עשיתי לשם כבוד שמיים ולכן נקבע משהו אחר כשכר...).

מדיוק במילה "נקבה" שהיא מילה די ייחודית בהקשר זה, הזהר לומד על מחשבתו הרעה של לבן. לבן, ברשעותו, מבין שיעקב מסתכל ומחפש שכר רק בנשים ובנקיבות ולכן הוא הבין, "לתומו" שיעקב מבקש אשה נוספת... יעקב נאלץ להבהיר לו שהעבודה תמורת בנותיו היתה לשם שמיים, לשם הקמת משפחת ישראל... ולכן עכשיו כבר יש לקבוע שכר אחר ושונה. יש כאן מבט עמוק ומעניין על נפשו של הרשע, השופט את הצדיק על פי עיניו שלו, על פי הערכים שהוא חי על פיהם ובטוח שזוהי הסיבה שיעקב מבקש פתאום שכר, כי הוא ח"ו נתן עיניו בנקיבה נוספת. יעקב נאלץ להסביר שערכיו שונים לגמרי וגם העבודה תמורת הנשים היתה לשם שמיים ולשם קדושה.