נקודה מהזוהר לפרשת מטות

רש"י המפורסם בבריאת העולם מביא שהקב"ה רצה לברוא את העולם במידת הדין, אולם ראה שהוא אינו יכול להתקיים ולפיכך שיתף בו מידת הרחמים. הבנה ראשונית של דברי רש"י (חז"ל) אלו היא שאילו העולם היה עומד על הדין בלבד, הרי שאי אפשר היה לעמוד והוא היה נחרב, כעונש או כהרס עצמי ולכן היה הכרח לשלב בו את הרחמים. בפרשת מטות, הזוהר מביא הרחבה מסויימת לעניין- "... עולם חסד יבנה, מהו חסד? הוא אחד מהכתרים העליונים של המלך, ונשמת ישראל קרא לה הקב"ה חסד, בתנאי שהחסד יבנה ולא יכלה מן העולם, בגלל זה למדנו שמי שמסיר את החסד מהעולם מוסר מהעולם הבא. וזה מה שכתוב לא תהיה אשת המת החוצה, כדי לעשות חסד עם המת וזה יגרום לבנין...". הזוהר אמנם איננו עוסק ישירות ב"רחמים" אלא בחסד, אבל נראה שהעקרון דומה.

הזוהר מציין שהחסד הוא אבן מרכזית מהעולם. החסד איננו רק "דרך שבגללה העולם יכול להתקיים", או איזו שהיא תוספת שמאפשרת את הקיום, אלא הוא יסוד שבגללו העולם קיים, הוא חייב להיות והוא חלק מהמבנה. כלומר- אל תחשוב שהדרך ה"נכונה" היא דין אולם היא בלתי אפשרית. החסד הוא יותר מזה, הוא כתר עליון שהוא חלק מרכזי מהעולם. מי שמסיר את החסד, מפסיד את העולם הבא, כי החסד הוא הכרח, לא בחירה. החסד שעושים ביבום עם המת הוא זה שמאפשר את המשך הבנין של המשפחה והוא הכרחי, לא רק תוספת.