נקודה מהזוהר לפרשת לך לך

סיפור הפרידה בין לוט ואברהם הוא דוגמא ישירה ומרשימה ל"קריאה עמוקה" של הזהר את גוף הפרשה. הזהר הקדוש איננו "מסביר" שאברהם אבינו הוא "משך" ליצר הטוב, ואפילו לא מוצא קושי בפשט שמכריח דרשה עמוקה או הסבר, אלא ניגש לדברים ישירות (דברי הזהר בקיצור גדול ובפירוש על דעתי)- "ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט- שבכל יום יום בעולם הזה, הכוחות של הנשמה והכוחות של היצר הרע רבים ביניהם, ודוחקים ומתישים את הגוף במאבק שלכם. ויאמר אברם אל לוט- הנשמה אומרת ליצר הרע, למה שנריב, כשאנחנו כל כך קרובים פיזית, בא תיפרד מעלי. והנשמה מוכיחה ומעיקה ליצר הרע, עד שהם נפרדים. אברם ישב בארץ כנען- אחרי הפרידה יכולה הנשמה לשבת בשקט בין הצדיקים, ולוט ישב בערי הכיכר- והיצר הרע הולך ויושב בין החייבים. הנשמה יושבת בין בין הצדיקים עד שוישמע אברם כי נשבה אחיו- הנשמה שומעת ש"אחיה" היצר הרע, נשבה בין עושי רשעה והוא עושה רע, וירק את חניכיו ילידי ביתו- לצאת ולהילחם ולהחזיר את היצר ואת החייבים בתשובה...".

במקור, כדרכו, הזהר גם דורש כמה וכמה גימטריות ומילים... אולם העיקרון הוא מפעים- הזהר דורש את הפסוקים שאנחנו רואים ב"חיצוניות", ומקרים שהיו בוודאי במציאות, ופשוט קורא את הדברים אחרת. במקרה זה אפילו בלי משהו שמכריח את הדרשה בפשט, לכאורה.

יש בדברים גם עומק גדול לגבי היחס בין היצר הטוב ליצר הרע, ואולי אפילו יחסי "אהבה/ שנאה ביניהם". ואם תרצו אפילו מעין חזרה בתשובה של היצר הטוב שיוצא בסופו של דבר לשחרר ולהציל את אחיו מהשבי... אולם נדמה לי שהעניין העוצמתי כאן הוא הקריאה הכפולה של הפסוקים. קריאה שהיא לא "שתי שיטות", או מחלוקת הבנה, אלא עומק אחד ארוך שמתחיל על פני השטח ונגמר בעולמות עליונים.