נקודה מהזוהר לפרשת עקב

הפסוק "ואכלת ושבעת וברכת" המופיע בפרשת עקב מביא את הזוהר לדרשות רבות וארוכות בעניינה של ברכת המזון ובשבחה.

(הדברים במקור הם ארוכים במיוחד, נביא אותם בתרגום, בקיצור ובדילוג)- "המצווה הזו לברך את הקב"ה על כל מה שאכל ונהנה בעולם הזה, ואם לא מברך הוא נקרא גזלן... בגלל שהברכות שמברך האדם את הקב"ה גורמות למשיכת חיים ממקור החיים לשמו של הקב"ה, ולהוריד שמן עליון ומשם להמשיך לכל העולם...ומתברכים כל הדרגות והמקורות, ומתמלאים להוריק שפע לכל העולמות וכולם מתברכים כאחד... ומתברכים אבות ובנים, ומי שמברך לקב"ה נוטל גם הוא חלקו בברכה... כמו שכתוב- בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך... ובשעה שהברכות יורדות פוגעות בהן כמה דרגות הממונות על העולם ומכריזות- זהו הדורון ששלח פלוני לקב"ה... ומכיוון שדרגה זו מתמלאת היא מריקה לדרגות האחרות... ואין ממונה למעלה שלא פותח את הפתחים, מכריזים בכל דרגה- זהו הדורון ששלח פלוני לקב"ה... והקב"ה רוצה בהם, באלו המברכים אותו, והברכה עולה ומאירה נרות שלא מאירים. סוד הסודות, לאלו שיודעים את סוד אדוניהם, לדעת את סוד הברכה הזו... להוריד ברכה מלמעלה למטה...".

וכל זה בברכה אחת, של ברכת המזון!! שכמו שהזוהר מתאר שם, יש לומר אותה בכוונה גדולה לכל השפע הגדול שהיא מורידה.

בהמשך הזוהר עובר לתיאור פנימי של הכוונות הראויות לכל מילה בברכות השונות שאנו מברכים, אולם נראה שהכוונה המרכזית היא לכוון לכך- ההודאה לקב"ה בברכת המזון מעלה ומורידה שפע גדול ועליון שמגיע לכל העולמות כולם.