נקודה מהזוהר לפרשת חיי שרה

באחת הפרשות הקודמות הזכרנו שהזהר הקדוש מתייחס לאברהם אבינו, בשיא הפשטות, כ"נשמה" המתעמתת עם היצר הרע. בפרשת חיי שרה ישנו המשך מעניין ביותר לאמירה הזו- "רבי אבהו פתח... כיוון שהגוף נבנה על קיומו ומביאין אותו לקבל נשמתו לארץ ישראל, הנשמה ממתנת אליו ויוצאת לקראתו, כמו דאת אמר ויצא יצחק לשוח בשדה...", שואל אותו רבי יהודה, מילא שאברהם הוא הנשמה, אולם האם גם יצחק?- "... אם היא הנשמה, תינח אברהם כדאמרן, אבל יצחק...", עונה לו רבי אבהו- "... הא חבריא אמרו שעכשיו אתקרי יצחק, על שם השמחה שרבתה בעולם... בתחילה נקראת הנשמה אברהם והגוף שרה ועכשיו נקראת הנשמה יצחק והגוף רבקה. אמר רבי שמעון 40 שנים קודם קיום הגוף, ממתנת הנשמה לגוף בארץ ישראל...". מלבד הקשירה הישירה של אברהם ויצחק, שרה ורבקה כהמשך אחד ש"רק החליף את השם, בגלל שהשמחה רבתה בעולם", ובעצם זה אותו עניין בחילוף שם, יש כאן גם לימוד ודרשה עמוקה של הפסוקים בשכבת העומק. החיבור של יצחק ורבקה, חתונתם, היא שלב נוסף בחיבור הנשמה והגוף, שלב שהתחיל אצל אברהם אבינו וממשיך אצל רבקה ויצחק. יצחק המחכה לרבקה בשדה הוא הנשמה הממתינה לגוף שיברא ויגיע לפעילות המשותפת. הנשמה היא אולי קדושה וטהורה, והיא המשך ישיר של אברהם אבינו, אולם היא לא יכולה לפעול באמת בלי הגוף, בלי התשתית העולם הזה... ויצחק עומד בשדה ומחכה לרבקה שתבוא, (כמו ש)הנשמה מחכה לגוף לא פחות מ40 שנה בארץ ישראל שיברא ויבוא. והתיאור בפרשה של חתונת יצחק ורבקה הוא בעצם תיאור עומק של כל חתונה ובריאת גוף ונשמה בעולם.