נקודה מהזוהר לפרשת בראשית

הזוהר על מעשה הבריאה הוא, באופן די טבעי, עוסק בעניינים גבוהים מעל גבוה ומאוד קשה להבין ולדעת למה רומזים הביטויים העליונים של הדרשות. ובכל זאת, במקומות רבים ניתן לקבל את ה"כיוון" שבו עוסק הזוהר הקדוש בכל יום של הבריאה... גם אם לא מבינים את פירושו של כל ביטוי. בתיאור הבריאה של היום השני הזוהר מקדיש לא מעט דרשות לנושא "ההבדלה". "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים", שהזוהר מזהה בתור ה"מחלוקת הראשונה". "דא מחלוקת קדמאה, אתערו רוגזא... (תרגום- זו המחלוקת הקדומה, התעורר הרוגז והתוקף, והתעורר גיהנם, עד שהרוגז הצטנן)". ביום שני מתעורר בפעם הראשונה הצד השמאלי של העולם, הצד של הרוגז, התוקף, הדינים וכדומה... ומיד מתעורר גם הצורך בהפרדה. וזהו הרקיע המבדיל בין מים למים...
לכאורה ניתן היה לחשוב שמדובר במשהו מאוד רע, שההפרדה היא בעצם החלק הלא טוב של המציאות שנוצר מה"תוקף" אולם הזוהר מסביר מיד שההפרדה דווקא אפשרה את הצד החיובי של התוקף- "ומזה (מההפרדה) נוצרה המחלוקת של האהבה והחביבות וקיום העולם, כמו סוד המחלוקת בין שמאי והלל... הבדלת שבט הלוי, הבדלה במוצאי שבת...".

יש בבריאת העולם תוקף ורוגז, שנוצרים ביום השני. התוקף הזה הכרחי לקיומו של עולם, אולם כשהוא נוצר ונברא הוא בא לידי ביטוי בתוקף חזק ואולי לא חיובי (הזוהר מזכיר בהקשר הזה את מחלוקת קרח ועדתו)... מה שמצריך מיד הבדלה והפרדה בין הטוב לתוקף. והפרדה זו היא שמאפשרת לתוקף להיות לחיובי ולהפוך לחלק מבריאת העולם וקידומו. המחלוקת בין שמאי והלל, לפי הזוהר, היא חיובית היא מחלוקת המאפשרת לתורה שבעל פה להתקיים ולהגיע למקומה של התורה שבכתב... להיות חלק מקידום העולם. המחלוקת והתוקף הם הכרחיים, אולם צריך לדעת מה לעשות בהם ואיך לנהוג בהם כדי להתקדם.