נקודה מהזוהר לפרשת יתרו

על הפסוק "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמר" אומר הזהר הקדוש- "רבי יהודה פתח, מי ימלל גבורות השם ישמיע כל תהילתו, בכמה אורחין אורייתא אסהידת ביה בבר נש שלא יחוב כלפי מאריה. בכמה אורחין יהיב לי עיטא שלא יסטי מאורחוי... דתנן שית מאה ותלת עשר זיני עיטא יהיב אורייתא לבר נש למהוי שלים במאריה, בגיל דמאריה בעי לאוטובא ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי...".

נראה לי שהזהר מתמודד כאן עם קושי נסתר בפסוק, איך כתוב בפסוק "את כל הדברים האלה לאמר", מצד אחד ברור שהשם אמר את הכל, אולם האם אלו כל דברי השם? מי ימלל גבורות השם... איך יתכן שהשם אמר את "כל מה שיש להגיד..."?? על כך עונה הזהר (תרגום)- "בכמה דרכים מעידה התורה באדם שלא יחטא כלפי אדונו, בכמה דרכים היא נותנת לו עצה שלא יסטה מהדרך, ששנינו שש מאות ושלוש עשרה עצות התורה נותנת לאדם איך להיות שלם, בגלל שהשם רוצה להיטיב לאדם בעולם הזה ובעולם הבא. שהרי שנינו כל מה שהקב"ה משלים לאדם, הוא משלים לו מאותם טובות שהם הוא זוכה לעולם הבא...". הזהר עונה על השאלה- כוונת הפסוק היא ש"כל" הדברים הם עצות טובות. כל הדברים הללו הם דרכים מהקב"ה איך לזכות לטוב, בעולם הזה ובעולם הבא. 613 עצות נתנה התורה לאדם איך לזכות וכל דבריה הם דרכים להגיע לטוב בשני העולמות. ה"כל" בפסוק מתייחס לכל התורה, לכל העצות, לכל המצוות שכורכות למעשה את העולמות, כי כל מה שאדם זוכה לו בעולם הבא מתחיל כאן וכל מה שטוב כאן, מושפע ממה שטוב לעולם הבא.