נקודה מהזוהר לפרשת וארא

בפרשת וארא ניתן להראות דוגמא נוספת ומרשימה לדקדוק הגדול של הזהר במילים של הפסוקים, דיוק שמוביל להבנות חדשות בפשט ובעומק. הפסוק בפרשה אומר "וידבר ה' אל משה ואל אהרון ויצוום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים". הפסוק מחבר בין שתי השליחויות השונות, וכורך אותן אחת בשניה. בצורה פשטנית ניתן להבין שהפסוק פשוט "מחלק" בין השליחויות, הקב"ה שלח את משה ואהרון למשימה מסויימת מול בני ישראל ולמשימה אחרת מול פרעה. אולם הזהר הקדוש מדקדק בפסוק ורואה כאן מעין "השוואה" בין בני ישראל, העבדים, לבין פרעה מלך מצרים, המלך. העובדה שהשליחות מופיעה באותו פסוק מלמדת שיש כאן שליחות דומה.

וכך לומד רבי יוסי- "... אל בני ישראל, לדברא לון בנחת כדקא חזי, ואל פרעה לאנהגא ביה יקר...". הקב"ה שלח את משה ואהרון לדבר בנחת אל בני ישראל, כמו שראוי להיות, ולדבר בכבוד אל פרעה במלך. השליחות דומה ולכן היא מופיעה באותו פסוק. בהמשך מסביר רבי ייסא (כך זה מופיע בזהר, רבי יוסי בתחילה ולאחר מכן רבי ייסא ולא ברור לי אם זה אותו חכם) יותר- (תרגום) "למה נסמך בהמשך "אלה ראשי בית אבותם, אלא אמר לו הקב"ה, דברו עם בני ישראל בנחת, שלמרות שהם עכשיו בעבודה קשה, מלכים בני מלכים הם... אלה שאתה רואה, בני מלכים הם". סמיכות הפסוקים, והעובדה שהשליחות נמסרת ביחד, בלשון אחת, מלמדים על היחס הראוי לבני ישראל. משה ואהרון יוצאים לשליחות כפולה ששני צידיה הם מול מלכים. מול פרעה המלך, שיש לנהוג בו כבוד, ואל בני ישראל, שיש לנהוג בהם בנחת ובכבוד, גם אם כרגע הם שקועים בעבודת פרך קשה. רואה את אלה שעובדים שם? הם בני מלכים!