נקודה מהזוהר לפרשת צו

הקושיה הגדולה ביותר בפרשת צו נוגעת לפרשה כולה כמעט- מדוע ישנה חזרה על תיאור הקרבנות שכבר פורטו בפרשת ויקרא? ניתן לומר שתשובות הפרשנים די מתחלקות לשני סגנונות: הסגנון הראשון הוא "מציאת החידוש" שבכל פרשיה וסיבה מעשית/ הלכתית לחזרה והסגנון השני הוא ניסיון למצוא קו חורז כללי לעצם החברה והפירוט הנוסף. הזוהר בפרשת צו מביא דרשות משני הסוגים, אולם גם דורש את הסגנון המילולי שבו "חוזרת" התורה על פירוט המצוות- "וזאת תורת האשם, וזאת תורת המנחה וזאת תורת זבח השלמים, זאת תורת החטאת. ר' יצחק אמר הרי העמדנו שהמילה "וזאת" רומזת למדרגה שהיא גם למטה בכל וגם למעלה בכל (על פי פרשני הזוהר הכוונה היא למידת ה"מלכות"). ומי שמשתדל ועוסק בתורה, נוטל את חלקו בכל ומתאחד עם כל הצדדים של המציאות, ולא צריך להביא קרבן על נפשו". ר' יצחק לומד מהמילה "וזאת" המופיעה בפרשתנו על כל קרבן שיש כאן רמז למידה השולטת ונמצאת בכל מקום ב"כל", ומי שלומד תורה ומתחבר למידה זו, לא צריך להביא קרבנות!

בהמשך ממשיך הזוהר להדגיש את הרעיון הזה- "בא וראה מה בין לומדי התורה לנביאים מהימנים, אלו שלומדים תורה עדיפים מהנביאים תמיד, למה, כי הם קיימים למעלה במקום שנקרא "תורה", שהוא הקיום של הכל. ואילו הנביאים קיימים במקום שנקרא נצח והוד ולכן העוסקים בתורה עדיפים מנביאים... ואלו שאומרים מילים ברוח הקודש, הם הנמוכים מכולם... מי שעוסק בתורה לא צריך לא קרבנות ולא עולות, שהתורה עדיפה מהכל...".

דווקא בפרשת הקרבנות, הזוהר "עושה סדר" בדרגות, ומדגיש שדרגת לימוד התורה עדיפה על הכל, על דרגת הנבואה, על דרגת רוח הקודש ומי שעוסק בה אינו צריך קרבנות.