נקודה מהזוהר לפרשת תזריע

נושא ה"צבעים" של הנגעים השונים הוא נושא חשוב מאוד. מכיוון שהצבע של הנגע ומראהו קובע האם האדם המצורע טמא, חייב הסגר או טהור. התורה מלמדת אלו צבעים הם צבעים טמאים, אלו הם טהורים, ובתורה שבעל פה ישנה הרחבה גדולה לגבי הצבעים הללו. רמות שונות של כל צבע, שילוב של צבעים וכדומה. בלימוד של המשניות ובהלכות ברמב"ם (כמעט ואין גמרא שעוסקת בנושא הנגעים, לצערנו), קשה לעיתים קרובות לעקוב אחרי המשמעות של הצבעים השונים והפרשנים עמלים רבות לתאר מדוע במקרים מסויימים זה טמא ובמקרים מסויימים טהור או מוסגר.

הזוהר הקדוש מביא פן מיוחד שנוגע למשמעות של הצבעים השונים, ועומק נוסף לגבי תפקידם. הזוהר מתחיל מסיפור מיוחד במינו שבו פגשו חכמים מבית מדרשו של רבי שמעון בר יוחאי באדם מנוגע, והטיפו לו מוסר על התנהגותו שגרמה לנגעיו. אדם זה מתגונן באומרו- חכו עד שיבואו בני ויגנו עלי... בעוד שהחכמים מסבירים לו שאין עניין לשאת פנים לחוטאים כמוהו ושיש להוכיחו. כאשר בניו מגיעים, ברחמי שמיים, הם דורשים פסוקים שונים ומוכיחים מהם יש סוגים שונים של נגעים וממילא של חטאים שגורמים להם... כשחלקם הם יסורים של עונש, אולם חלקם הם יסורין של אהבה. אחרי דיון ארוך, החכמים מודים שהצדק עם בני האיש המנוגע והולכים איתם ביחד בדרך, עד שרבי חייא קורא על האיש- "ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום".

לאחר מכן דורש רבי יוסי- "... נגעים אלו יש בהם צבעים שונים והכהן יודע איזה מהם טהור וטמא ויודע אילו מהם הם יסורין של אהבה, או כאלו שנמצאים במי שהקב"ה מואס בו ומרחיק אותו...". הצבעים וההלכות השונות של הנגעים לא רק קובעים מה טמא ומה טהור, אלא גם אלו נגעים באים מתוך "יסורים של אהבה", ומה להיפך... והכהנים יודעים את הסודות הגדולים הללו.