נקודה מהזוהר לפרשת שמות

בסיפורי חסידים, אצל הרב זווין ואחרים, מובא לעיתים הביטוי של "ללמוד תורה כמו בגן עדן העליון", או "הצדיק פלוני למד איתי את המשנה כפי שלומדים אותה למעלה"... וכדומה. בזהר על פרשת שמות ניתן לראות מקור לכך או מקבילה מעניינת על ירידת יעקב למצרים-(בשל אורכו של הקטע, נביא אותו רק בלשון התרגום)- "שאל רבי יהודה את רבי אלעזר, כיוון ששמעת מאביך פרשת ואלה שמות בסוד העליון, מה אמר אביך על הפסוק "איש וביתו באו"?". רבי אלעזר זכה ללמוד מאביו, רבי שמעון, את הפרשה בסוד העליון שלה ולכן שואל אותו רבי יהודה מה לימד ר"ש על הפסוק "איש וביתו באו". "אמר לךו, כך אמר אבא, אלה היו המלאכים העליונים שירדו עם יעקב, ואיש וביתו הכוונה, העליונים על גבי התחתונים... השכינה ירדה למצרים עם יעקב, ואיתה שש מאות אלף מלאכים קדושים.. וכולם יצאו משם כשיצאו בני ישראל ממצרים... וזהו שנאמר ויסעו בני ישראל מרעממס סוכותה כשש מאות אלף רגלי, שש מאות לא נאמר, אלא כשש מאות, כמו מספר המלאכים היו מספר בני ישראל... וכשבאו ישראל לצאת, ראו שהמלאכים מתעכבים בגללם במצרים, ולכן יצאו בני ישראל בבהילות ובמהירות, כדי לא לעכב את המלאכים...".

רבי יהודה יודע שרשב"י למד עם בנו את הפסוקים בפרשתנו בצורה עליונה והוא מבקש את הדרשה על פסוק שנראה בהחלט פשוט ומובן- "את יעקב איש וביתו באו". רבי אלעזר מביא בשם אביו שה"דרגות" בפסוק, "איש וביתו", מלמדות על מלאכים עליונים, דרגה עליונה (איש) ודרגה תחתונה יותר (ביתו) שבאו עם יעקב והשכינה. מלאכים שהתעכבו במצרים ובגללם (לא בגלל המצרים?) נאלצו בני ישראל להזדרז ביציאה, כדי לא לעכב את המלאכים. אותו סיפור, עומקים שונים ומסר עליון על מי שליווה את בני ישראל בגלות אז ועתה- עד היציאה.