נקודה מהזוהר לפרשת שמיני

ב"דיון" על השאלה מה חטאם של נדב ואביהו אחת האפשרויות הברורות היא העובדה שנכנסו למשכן שתויי יין, עובדה שנלמדת גם מכך שבהמשך מופיע האיסור לשתות יין כחלק מאיסורי הכהן. אולם הזוהר ניגש לעניין מזווית מעט מפתיעה. הוא שואל למה, בעצם, אסור לכהן לשתות יין- (שוב, תרגום חופשי לחלוטין) "לכאורה עניינו של הכהן הוא לשמוח ולהאיר פנים, והיין משמח לבב אנוש? אלא, תחילתו של היין היא שמחה, אולם סופו עצבות. הלווים שהם מצד הדין, הם יכולים לשתות יין, אולם הכהן שהוא מצד החסד, לא. אלא איך ישמחו הכהנים? רבי אבא אמר, הכהנים צריכים לשמוח במים ובשמן... השמן הוא שקט ועבודתם של הכהנים שקטה, ואילו היין הוא רועש וגורם לרעש ולכן הוא קשור ללווים, שתפקידם הוא בקול ובשירה...".

כמו בפעמים רבות אחרות, ההתרשמות הראשונית היא מעצם השאלה של הזוהר, עצם הבירור של עניין שלכאורה הוא ברור מאליו- שאסור לכהן לשתות יין, והזוהר שואל למה. אולם גם התשובות, המובאות משמם של תנאים שונים, חשובות ומעוררות מחשבה- היין תחילתו שמחה ורעש וצלצולים, אולם סופו עצבות וככל הנראה יש קשר ישיר בין הדברים- השמחה ה"חיצונית" של היין לא יכולה להימשך תמיד, עצם היותה "מוחצנת" מובילה ככל הנראה לדעיכתה המהירה. זה לא אומר שאין חשיבות לשמחה החיצונית, לשירה ולרעש, אולם זה מתבטא בתפקידם של הלווים, הכהנים עושים עבודה גדולה ועליונה שדינה להישאר שקטה יותר ופנימית יותר.