נקודה מהזוהר לפרשת פקודי

יכולתו המיוחדת של בצלאל להקים את המשכן מעסיקה רבות את חז"ל ואת הפרשנים. מה היתה התכונה המיוחדת שבגללה הוא נבחר ובנה את המשכן? הזהר בפרשת פקודי מביא, דברים המובאים גם ברש"י בקיצור, שסודו של בצלאל היה הידע לצרף האותיות שבהם נבראו שמים וארץ- (תרגום) "כל עבודות המשכן היה בצלאל עושה בסוד גילוף האותיות שנבראו בהן שמים וארץ... ואם לא היה יודע את הצירופים לא היה יכול לעשות את הכלים... בצלאל היה מצרף את האותיות ובסוד של כל צירוף היה עושה אומנות... וכל החלקים והתיקונים של המשכן נעשו על ידי צירופי אותיות". אולם כאן מביא הזוהר מהפך מפתיע- למרות שידע את צירופי האותיות, בצלאל לא היה יכול להקים את המשכן!! "וכאשר בא להקים אותו לא יכול היה להקימו, למה? כי הרצון שיורד על האותיות הללו לא נמסר אלא למשה לבדו, והוא (משה) היה יודע את הרצון שיורד על האותיות ולכן רק הוא יכול להקים את המשכן... ובצלאל לא ידע את הרצון ולא יכול היה להקימו".

בצלאל ידע את סוד צירוף האותיות שבהם נבנים הכלים, אולי ניתן לפרש שבצלאל ידע את הפרטים הקטנים שבעזרתם צריך לבנות. אולם את הרצון העליון, הרצון שיורד על האותיות ומאחד את המשכן להיות אחד- רק משה רבינו ידע ולכן רק משה הוא שיכול להקים את המשכן כולו. אנו לומדים מכאן שיש הבדל בין צירוף האותיות, שיוצר את פרטי המשכן, את הכלים ואת החלקים, לבין ה"הבנה הכוללת", הידע של אותו סוד ורצון עליון שיוצר את המשכן השלם. עד כמה שהיה בצלאל גדול בצירוף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ, עדיין היה צריך את משה שידע את הסוד העליון של הרצון היורד על המשכן כולו.