נקודה מהזוהר לפרשת בלק

ללא ספק מעמדו של ה"חמור" בתורה הוא חשוב, במקרים רבים מתוארים חמורים, המשיח עתיד להגיע רכוב על חמור ועוד... כמובן שחכמים במקומות רבים דורשים את מהותו של החמור ואת המסר הרוחני של הרכיבה עליו בתורה ובנביאים.

בפרשת בלעם נדמה שיש אפילו מעמד גבוה יותר לבת זוגו של החמור- האתון. האתון היא חלק חשוב של הסיפור והקשר שלה לבלעם הוא מיוחד ומהותי... הזוהר הקדוש עוסקים רבות בנושא זה, ובשלב ראשון מלמדים על ההבדל בין ה"חמור" לאתון- החמור הוא מצד ימין, והוא (קצת פרשנות אישית שלי) מייצג את עולם החומר החיובי שבו עשו שימוש אבות העולם ועליו עתיד המשיח לרכב... ואילו האתון היא צד השמאל, סוג עולם החומר שהוא כמעט לחלוטין "מחוץ לגדר". הזוהר ממשיך ומתאר את "חכמתו" של בלעם שידע לעשות שימוש באתון כדי ל"ברוח" לקב"ה- "אמר רבי שמעון, כמה חכם היה בלעם בכשפיו, יותר מכל בני העולם, שהרי בשעה שחיפש דרך לצאת מרשותו של הקב"ה... ולא מצא עצה אלא את אותה אתון, מה כתיב, ויחבוש את אתונו, הטעין אותה בכל הכשפים ובכל הקסמים שידע כדי לקלל את ישראל... מה עשה הקב"ה? הקדים לו מלאך של רחמים שיסתור את כשפיו...".

האתון (מייצגת?) היא הצד הרחוק ביותר, הצד החומרי ביותר הצד שכביכול "בורח" לגמרי מהקב"ה. כאשר בלעם רוצה לברוח מהמרות, לעשות משהו נגד הפקודה והרצון המפורש האלוקי, עדיין יש לו דרך- לעשות שימוש באתון. האתון מוציאה אותו החוצה לרשות האחרת לגמרי, וכך הוא יכול ללכת, לכאורה, נגד הרצון האלוקי לגמרי. יש גם מקום ואפשרות כזו, של חיבור מוחלט לחומריות שנותן חופש מוחלט לעשות רע. אלא שגם שם הקב"ה התערב לטובת ישראל ומלאך של רחמים סתר את הכשפים.