ירושלמי- עשרת ימי תשובה

הביטוי המפורסם "עשרת ימי תשובה" מקורו בירושלמי, והוא אינו מופיע בבבלי. אמנם גם בבבלי מכירים את סגולתם של "עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים", אבל בבבלי ימים אלו לא נקראים על שם התשובה.

הביטוי עשרת ימי תשובה מופיע בירושלמי בדברי רבי יוחנן (ראש השנה א, ג):
"אמר רבי קרוספא בשם ר' יוחנן: שלש פינקסיות הם, אחת של צדיקים גמורין ואחת של רשעים גמורין ואחת של בינוניים. זה של צדיקים גמורין כבר נטלו איפופסי של חיים מראש השנה, זה של רשעים גמורין כבר נטלו איפופיס שלהן מראש השנה, של בינוניים כבר ניתן להן עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים, אם עשו תשובה נכתבין עם הצדיקים ואם לאו נכתבין עם הרשעים."

בבבלי דברים אלו מובאים ללא הזכרת התשובה כלל (שם טז):
"אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה".

(אגב יש כאן עוד הבדלים: בבבלי ספרם של הרשעים מוזכר ראשון, ובירושלמי של הצדיקים. בנוסף, בבבלי אומרים שהרשעים נחתמים למיתה. בירושלמי אומרים שדינם נחתם, ואף שהמשמעות ברורה לא מוזכרת המיתה במפורש.)

הבדל נוסף בנושא התשובה:

הביטוי המפורסם "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה" מקורו בירושלמי (תענית ב א):

"אמר רבי לעזר: שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה, ואלו הן: תפלה וצדקה ותשובה".

בבבלי מופיעים דברים דומים (ר"ה טז):

"ואמר רבי יצחק: ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן: צדקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה".

בולט ההבדל שבבבלי לא מוזכרת התשובה במפורש, אלא סימנים מעשיים לה: שינוי השם והמעשה.

ועוד על הדרך הנ"ל:

רוצח בשגגה גולה לעיר מקלט. בירושלמי במסכת מכות קושרים בין עיר מקלט לתשובה, ומרחיבים את הדיבור בעניין התשובה (ב ו):

"אמר רבי פינחס: "טוב וישר" – למה הוא טוב שהוא ישר ולמה הוא ישר שהוא טוב, "על כן יורה חטאים בדרך" – שמורה דרך תשובה. שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו? אמרה להם: "חטאים תרדף רעה". שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו? אמרה להן: "הנפש החוטאת היא תמות". שאלו לקודשא בריך הוא חוטא מהו עונשו? אמר להן: יעשו תשובה ויתכפר לו, היינו דכתיב "על כן יורה חטאים בדרך" – יורה לחטאים דרך לעשות תשובה."

ברור שבבבלי מכירים היטב את ענייני התשובה, אבל מכל ההבדלים בין התלמודים שהזכרנו אנו לומדים שיש לתשובה קשר עמוק עם ארץ ישראל. בגלות התשובה אינה שלימה, כי עצם המציאות בגלות היא היפך התשובה, כדברי הבבלי בכתובות "כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו א-לוה". ארץ ישראל היא ארץ התשובה. אשרינו שזכינו לשוב לארץ, יתן ד' שבמהרה יתקיים בנו "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם".