ירושלמי- חובת נשים בברכת המזון...

"וַאֲכַלְתֶּ?ם אֹתוֹ? בְּכ?ל־מָק?וֹם אַתֶּ?ם וּבֵֽיתְכֶ?ם"

האם נשים חייבות בברכת המזון? המשנה (ברכות כ) מלמדת שכן. 
אבל בכל זאת, בבבלי יש ספק, האם הן חייבות מהתורה, או שאינן חייבות אלא מדרבנן:
"אמר ליה רבינא לרבא: נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן?".

בגמרא לא מבארים מדוע יש בזה ספק, ולא הולכים כאן לפי הכלל הידוע, שנשים חייבות מהתורה במצוות שלא שייכות דווקא בזמן מסויים.

רש"י ותוס' נחלקו בטעם הספק. 

רש"י מסביר שזה מפני שהברכה היא "עַל־הָאָ?רֶץ הַטֹּבָ?ה אֲשֶׁ?ר נָֽתַן־לָֽךְ", ונשים לא נטלו חלק בארץ. 
ותוספות מסבירים, שכיון שחייבים להזכיר בברכת הארץ ברית מילה ותורה, מה שלא שייך באשה, לכן אולי פטורות מהתורה. 

אכן להלכה פסק הרמב"ם וכן השו"ע, שנשאר הדבר בספק, האם אשה חייבת בברכה מהתורה או מדרבנן.

זו ?? סוגיית הבבלי. 

ומה בירושלמי? - על המשנה האומרת שנשים חייבות בברכת המזון, מסבירים (פ"ג ה"ג):

"'ובברכת המזון' - דכתיב 'ואכלת
ושבעת וברכת את ה' א-להיך'."

משמע שחייבות מהתורה.

הביאור בהבדל בין התלמודים, הוא על פי דברי הזוהר הקדוש, שאומר שעבודת ה' בשמחה שייכת בעיקר בארץ ישראל, והוא מסביר את הטעם: שם יש חיבור בין אשה לבעלה. ברובד הפנימי הכוונה לחיבור בין "קודשא בריך הוא" ל"שכינתיה", וכמובן שחיבור רוחני זה מופיע בכל המערכות, מלמעלה עד למטה. 

לכן, כאשר נמצאים בגלות, המבט הוא על האשה בפני עצמה, וכיון שהיא לא שייכת בארץ, ברית מילה ותלמוד תורה, שמא אינה חייבת מהתורה.

אבל בארץ ישראל מבינים, שכיון שאיש ואשה זה דבר אחד, לכן השייכות של האיש לעניינים אלו, מקשרת אותם גם אל האשה. השלימות של איש ואשה שייכת בעניינים אלו. לכן ברור לירושלמי שגם נשים חייבות מהתורה בברכת המזון, ואין בזה ספק.