ירושלמי- למה מסבים בליל הסדר

באיזו אכילה צריך להסב? ידועים דברי הרמב"ם, והביאם הרמ"א, שלכתחילה יש להסב בכל הסעודה. טעם הדבר פשוט, שהרי אם אתה מרגיש בן חורין, כיון שיצאת ממצרים, אתה אוכל בהסבה את כל אכילתך, כדרך בן חורין.

הגר"א כותב שהרמב"ם דייק את זה מדברי הבבלי: "אמר ריב"ל: השמש (שמשמש את הסועדים) שאכל כזית מצה כשהוא מיסב יצא". הלשון "יצא" משמעה בדיעבד. אם כן משמעות הדברים היא שלכתחילה עליו להסב בכל אכילתו, ואם הסב רק באכילת כזית מצה, יצא ידי חובת הסבה.

לעומת זאת, לשון רבי יהושע בן לוי בירושלמי מלמדת שלכתחילה חובת ההסבה היא רק באכילת כזית מצה: "ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי: אותו כזית שאדם יוצא בו בפסח, צריך לאוכלו מיסב."

יש הבדל בין התלמודים בהבנת מהות ההסיבה.

לפי הבבלי תוכן ההסיבה הוא הרגשת חירות. אדם צריך לאכול כמו שאוכל בן חורין. ובן חורין אוכל את כל אכילתו בהסיבה.

לעומת זאת, בתלמוד הירושלמי חיוב ההסיבה מתרכז לאכילת כזית מצה. ההסיבה אינה רק תוצאה של תחושת החירות, אלא היא מבטאת את תוכן מצוות המצה, שהוא "על שום שנגאלו אבותינו ממצרים". ההסיבה מבטאת את אור החירות והגאולה, שהקב"ה השפיע עלינו ביציאת מצרים. לכן היא שייכת רק באכילה המיוחדת השייכת לזה, שהיא "אותו כזית שאדם יוצא בו בפסח".

בארץ ישראל, ההסיבה היא בבחינת "מלמעלה למטה". היא מבטאת את ההשפעה הא-לוקית של הגאולה. בגלות, ההסיבה באה מתוך האדם עצמו, מתוך תחושת החירות שהוא יוצר ע"י מעשה ההסיבה.

שבת שלום וחג שמח!
ישי ויצמן