ירושלמי- מדוע לא התענו ה"מעמדות" גם ביום ראשון?

כאשר אדם מקריב קרבן, זה יום מיוחד עבורו, והוא עוצר משגרת חייו ומתייחד עם קרבנו. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו 24 משמרות של יושבי הארץ (ישראלים, לא כהנים ולוויים), שתפקידם היה להיות שליחי האומה להתייחד עם הקרבת קרבן התמיד, על ידי תעניות ותפילות.

הגמרא אומרת שהם היו מתענים בימים שני עד רביעי. מדוע לא התענו גם ביום ראשון ושישי?

בתלמודים מסבירים שהסיבה לא להתענות ביום שישי היא "מפני כבוד השבת".

אבל לגבי הטעם לא להתענות ביום ראשון, נחלקו התלמודים.

בירושלמי אומרים שגם ביום ראשון לא מתענים "מפני כבוד השבת". לעומת זאת בבבלי מביאים טעמים אחרים.

שורש ההבדל קשור גם לשם של יום ראשון. בירושלמי יום ראשון נקרא "מוצאי שבת". זאת אומרת שקדושת השבת מתפשטת קצת גם ליום ראשון, ויש בו רושם משבת. לכן אין זה מכבוד השבת להתענות בו.
דבר דומה יש גם בנוגע ליום טוב, שבירושלמי אומרים שהיום שאחריו יש בו קצת שמחה, והוא נקרא "בריה דמועדא", כלומר בן המועד.

לסיכום המבט הכללי של הירושלמי רואה את התפשטות רושם השבת גם אל שני הימים שתוחמים אותו מלפניו ולאחריו.

לעומת זאת המבט הבבלי רואה כל יום באופן פרטי, ולכן אמנם יום שישי הוא קשור לשבת גם במעשה, שטורחים בו לכבוד שבת, אבל לגבי יום ראשון זה חידוש של הירושלמי.