ירושלמי- מי עזר ליוסף להתמודד עם אשת פוטיפר?

שני התלמודים מלמדים אותנו שעמידתו של יוסף בנסיון עם אשת פוטיפר לא היה כל כך בקלות. 

בבבלי אומרים (סוטה לו):

"באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף! עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם?!... 'מידי אביר יעקב' - מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד? אלא אביר יעקב. 'משם רועה אבן ישראל' - משם זכה ונעשה רועה שנאמר 'רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף'." 

בזכות דיוקנו של אביו, ניצל יוסף מאותו החטא. 

בירושלמי אומרים שגם רחל אמו היתה שם (הוריות ב, ה):

"רב חונה בשם רב מתנה: תלה עינוי וראה איקונין של אבינו מיד היצן (=הצטנן. שנאמר:) 'מידי אביר יעקב'. אמר רבי אבין: אף איקונין של רחל ראה (שנאמר:) 'משם רועה אבן ישראל'." 

סוד ההבדל בין התלמודים, האם ראה רק את אביו או את אביו ואמו, שייך להבדל בין א"י לחו"ל. 

הזוהר הקדוש אומר שבארץ ישראל יש שלימות של חיבור אשה לבעלה. בלשונו (ג קיח): "בזימנא דישראל קיימא בארעא קדישא, דתמן איתחברת איתתא בבעלה". כלומר חיבור קודשא בריך הוא ושכינתיה. מה שאין כן בחו"ל. 

לכן בא"י תולים את צדקותו של יוסף בשלימות של אביו ואמו. ובחו"ל, השלימות הזאת לא כ"כ מופיעה, ולכן תולים רק באביו. 

בהקשר זה מעניין לציין, שאמנם הרבה מחברי ספרי קודש נוהגים לציין בפתח החיבור את שמם יחד עם שם אביהם, אבל המקובל הגדול רבי שלמה אלישיב זצ"ל, בעל ה"לשם שבו ואחלמה", מציין ברוב חיבוריו גם את אמו. למשל בספר "הקדמות ושערים": "שלמה בן לא"א מו"ר חיים חייקיל ילוד אשה מ' סתירה גיטא זללה"ה".

ויש לציין הבדל נוסף בין התלמודים בעניין יוסף. 

בבבלי יוסף רואה דמות דיוקנו של אביו. בירושלמי - "אבינו" ו"רחל". 

בבבלי אומרים שיוסף ניצל מכח אביו, במובן הפרטי שלו. בירושלמי אומרים אבינו ורחל. מכח המפגש עם אבות האומה, בכללה, ניצל יוסף מהחטא.

נסכם שראינו היום שני כללים שחורזים הבדלים רבים בין תורת א"י לתורת חו"ל. האחד הוא שבא"י קיים יחוד קוב"ה ושכינתיה, ומתוך כך בולטת בתורת א"י גם ההשתלשלות של זה גם בחיבור אשה לבעלה במובן הפשוט. והשני, הוא שבחו"ל המבט הוא פרטי ובא"י המבט הוא כללי.

יתן ד' שנזכה לקבל מיוסף את צידקותו, שבזכותה זכה להיות משיח בן יוסף, שבמהרה בימינו יתאחד עם "רוח אפנו משיח ה'", בן דוד.