ירושלמי- איפה קובעים את המזוזה

לשון הבבלי (מנחות לג): "אמר רבי זירא אמר רב מתנא אמר שמואל: מצוה להניחה בתחלת שליש העליון". (יש שיטה נוספת בגמרא, אבל כך פוסקים להלכה.)
 
בירושלמי (סוף מגילה) שואלים על כך.
 
לשון הירושלמי: ודא מזוזה יהבין לה היכא (= ואת המזוזה הזאת, היכן נותנים אותה)? ר' זעירה רב יהודה בשם שמואל: משלשו ונותנו בתחילת שליש העליון... בר טברי שאל לרבי יצחק: הגע עצמך! שהיה שער גבוה (= אם יתן אותה בשליש העליון, הרי היא לא תהיה ניכרת לו)? אמר לו: נותנה כנגד כתיפיו. בית מדרשיה דרבי חנינה עבד כן.
 
בירושלמי אומרים שאמנם מקום המזוזה בפתח הוא בשליש העליון, אבל זה בתנאי ששליש העליון של הפתח מקביל לשליש העליון של האדם.

ביאור הדברים קשור למה שכתבנו בעבר בעניין התפילין  שיש הבדל בין התלמודים בלשון. לפי הבבלי מניחים תפילין, לעומת זאת הירושלמי אומר שאת התפילין לובשים. כאשר דבר מונח, זה לא מחובר, אבל בא"י התפילין הם ממש לבוש לאדם. 

כמו כן בעניין מזוזה, שהיא מונחת בפתח הבית. האר"י הק' אומר שבית הוא לבוש של האדם (ע"ח שער מב). בירושלמי מבינים שהמזוזה שקבועה בפתח היא לבוש של האדם, ולכן היא צריכה להיות שייכת גם אל גובהו. 

החיבור שלנו לשם ה', שבתפילין ובמזוזה, חסר מאוד במצב של גלות. בארץ ישראל הוא מתלבש עלינו.