ירושלמי- שניים שקוראים ביחד לאור הנר

חז"ל אסרו עלינו לקרוא לאור נר שבת, שמא אדם יטה את הנר בשעת הקריאה כדי לתקן את אורו.

בשני התלמודים אומרים שאם שנים קוראים לאור הנר, אין חשש שמא יטה, כיון שברגע שאחד מהם ישלח ידו אל הנר חבירו יזכיר לו שאסור וימנע ממנו להטות.

בבבלי אומרים שהיתר זה הוא רק בתנאי ששניהם לומדים יחד באותו עניין. אבל אם כל אחד עוסק בעניין אחר, הוא לא ישים לב למה שחבירו עושה "שכל אחד מהן טרוד בעניינו" (לשון הרמב"ם).

בירושלמי לא אומרים כך, ומשמע שבכל מקרה כששנים קוראים לאור הנר אין חשש הטיה, כי הם יזכירו אחד לשני.

שורש ההבדל, הוא שבגלות כל פרט עומד לעצמו. גם מבחינת האנשים וגם מבחינת העניינים.

בארץ ישראל גם כאשר כל אחד עוסק בעניינו, עדיין "הן יכולים למחות זה על ידי זה" (לשון הירושלמי).

יתן ה' והנועם המחבר של ארץ ישראל יחיש גאולתנו ברחמים.