גם הבבלי וגם הירושלמי מציינים את תודוס איש רומי כאיש מעלה. אולם מה מעלתו הגדולה?

תגיות:ירושלמיבבלילימוד תורה />
מעשה בתודוס איש רומי, שעשה מעשה שהיה למורת רוחם של חכמים. מה עשה? הוא הנהיג את בני מקומו לאכול בליל פסח גדי צלוי, באותו אופן כמו שהיו צולים את קרבן הפסח. זכר לקרבן פסח. 

חכמים אוסרים לנהוג כך, כיון שיש חשש שאדם יאמר שהגדי הוא לפסח, ואז גדי זה קדוש בקדושת קרבן, והאוכלו כגדי רגיל מחלל את הקודשים. 

כאמור, חכמים מאוד התנגדו למנהג שהנהיג תודוס. "שלחו לו: אלמלא תודוס אתה, גזרנו עליך נידוי, שאתה מאכיל את ישראל קדשים בחוץ."

מה היתה מעלתו של תודוס, שמכוחה לא נידוהו?

שאלה זו נשאלת בתלמוד הבבלי (פסחים נג):

"תודוס איש רומי, גברא רבה הוה (אדם גדול היה), או בעל אגרופין הוה (אדם אלים היה)?"

מסקנת הגמרא היא שהוא היה אדם גדול בתורה, והראיה לכך היא שחכמים בברייתא מביאים בשמו דרשה. 

אחרי הדיון הנ"ל, האם היה גדול בתורה או אלים, מלמדת הגמרא שהיתה לתודוס מעלה נוספת: "רבי יוסי בר אבין אמר: מטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים היה." כלומר, הוא היה תורם כסף עבור פרנסת תלמידי החכמים. ומבאר רבי יוחנן שזו מעלה גדולה: "כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר 'כי בצל החכמה בצל הכסף'."

רש"י בסוגיא אחרת (ביצה כג), בה מזכירים את תודוס, מגדיר בקצרה את העולה מהסוגיא: "איש חכם ונכבד". 

ומה כתוב בתלמוד הירושלמי?

"תני אמר ר' יוסי, תודוס איש רומי הנהיג על אנשי רומי שיהו אוכלין גדיים מקולסין בלילי פסחים. שלחו חכמים ואמרו לו, אילולא שאת תודוס לא היינו מנדין אותך? מהו תודוס? אמר רבי חנניה: דהוה משלח פרנסתהון דרבנן (שהיה שולח פרנסתם של חכמים)."

כאמור, גם בבבלי מכירים את מעלתו זו של תודוס, אבל מבינים שלא יתכן שזו היא הסיבה שבגללה לא נידוהו. 

"האחדות המגולה של העולם המוסרי, הרוחני והשכלי, עם העולם החמרי, המעשי, הטכני והחברותי, מתבטאת בעולם על ידי ישראל. וסגולתה של ארץ ישראל היא לכונן בעולם גילוי אחדות זו." (קובץ ג, רסט)

בגלות, העולם החומרי מלא סיגים, ואין לו את היכולת להתחבר לקודש, ולכן בגלות הקדושה היא רק בתורה. וזה ההסבר בבבלי למעלת תודוס. 

אבל כאשר עולם המעשה מזוכך, הוא מסוגל להיות חלק מהקודש. זו סגולת א"י, שבה מסבירים את מעלת תודוס בכוחו החומרי, שהיה מחובר עם הכח הרוחני באומה, שהיה שולח פרנסת החכמים.