ירושלמי- ביטול גזירת הרחיצה בשבת

במסגרת לימודנו בבית המדרש לאיחוד התלמודים "צדקו יחדיו", עסקנו בסוגיות פרק שלישי במסכת שבת בעניין רחיצה בשבת. בשני התלמודים מספרים שאמנם מדין תורה אין בעיה להתרחץ במים חמים, כאשר נזהרים מלחמם מים באיסור, אבל חכמים גזרו שלא להתרחץ בשבת כדי להתרחק מחשש עבירה. היו כמה שלבים בגזירות, עד שאסרו לגמרי רחיצה בחמין. אבל כאן לא נגמר הסיפור.

בשלב הבא בהשתלשלות הדברים יש הבדל בין התלמודים. 

בבבלי כתוב כך: "ראו שאין הדבר עומד להן התירו להן חמי טבריה". הציבור לא עמד בגזירה זו, האוסרת לרחוץ בשבת אפילו בחמי טבריה, ולכן נאלצו להתיר, וכמו שאומרים בבבלי במסכת עבודה זרה: "אין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב ציבור יכולים לעמוד בה". 

זאת אומרת שבבבלי אומרים שחז"ל רצו לאסור, אלא שלא היתה ברירה כי הציבור לא עמד בזה. 

בירושלמי מתארים את השתלשלות הדברים קצת אחרת: "כיון שנתגדרו היו מתירין להן והולכין, מתירין להן והולכין".

זאת אומרת, שבירושלמי אומרים שחז"ל רצו להתיר רחיצה, אלא שבתחילה היה חשד שזה יביא לעבירה, ולכן גזרו לאסור, ומכח האיסור הציבור הבין שאם הוא רוצה לרחוץ בשבת עליו להיזהר בגדרות שגדרו חכמים, ולכן הציבור הלך והתחזק בזה. כשחז"ל הבחינו שהציבור הפנים את העניין, חזרו והתירו. וכשם שהאיסור היה בשלבים, כי כל פעם אסרו קצת ורק כשראו שעדיין יש חשד גזרו עוד, כך התירו שלב אחר שלב, כי הציבור הלך והתקדם בזה בשלבים. 

יש כאן שני יסודות שלומדים מהירושלמי. אחד, שחז"ל חושבים שזה טוב שירחצו בשבת. ההתעסקות עם עונג הגוף בעניין זה אינה בעייתית אלא חיובית. רק צריך לשמור שזה לא יביא לידי עבירה. אחד מהחברים הוסיף שיש כאן יסוד נוסף, והוא שהציבור הלך והתגדר. הציבור מבין את המסר ויש לחז"ל אמון בציבור שהוא הולך ומתעלה, ומכח זה היו מתירים והולכים מתירים והולכים. 

ושני היסודות הללו שורש אחד להם. בארץ ישראל כוחות החיים יכולים להתחבר לעולם הקדושה. לכן חז"ל רוצים להתיר לציבור את הנאת הרחיצה בשבת. ולכן הציבור, המון העם שאצלם מופיעים כוחות החיים בעוצמתם, הולך ומתעלה, הולך ולומד כיצד לשלב את החיים עם הזהירות מעבירות. 

ניתן לומר בגדול, שתורת הגלות מלמדת אותנו להיזהר, כדברי הבבלי "תורה מביאה לידי זהירות", ובא"י מלמדים אותנו כיצד לחבר בין התורה לחיים. "לשעבר תורה נתתי לכם, לעתיד לבוא חיים אני נותן לכם" (הרב קוק זצ"ל בשם המדרש). ככשני התלמודים מופיעים יחד, בבניין השלישי, נבנה בית ישראל בשלימות תפארתו.