ירושלמי- "מלחמת" בית שמאי ובית הלל

למדנו את המשנה במסכת שבת העוסקת בארוע דרמתי מאוד בעיצוב תורה שבעל פה.

לשון המשנה: 
"ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גוריון כשעלו לבקרו. נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל, ושמונה עשר דברים גזרו בו ביום."

בגמרא מתארים שהיה כאן מלחמה של ממש בית שני בתי ישראל הללו - בית שמאי ובית הלל. בירושלמי זה מתואר באופן מזעזע:

"תנא ר' יהושע אונייא: תלמידי בית שמאי עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי בית הלל (כדי שלא יעלו וירבו על תלמידי בית שמאי במניין). תני ששה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים."

היה כאן ויכוח נוקב ביותר בין בית שמאי ובית הלל, האם לתקנת הדור צריך להחמיר ולגזור הרבה גזירות (בית שמאי), או שזה דווקא עלול להרחיק ולקלקל (בית הלל).

יש כאן הבדלים בין התלמודים.

ראשית - הבדל כללי בדרך לימוד הסוגיא. בבבלי מתחילים את הסוגיא בדיונים הלכתיים. תוך כדי הדיונים נדרשים להזכיר את המאמרים העוסקים בליבת הויכוח, כדי להציג וליישב את הסוגיא ההלכתית. לעומת זאת, בירושלמי פותחים את הסוגיא בביאור העניין, בדברי אגדה, בטרם צוללים לדיונים הלכתיים. 

בירושלמי האגדה עומדת בראש. קודם עוסקים בכללים ופנימיות הדברים, ומתוך כך נכנסים לפרטי ההלכות. בבבלי עולם האגדה חלש יותר (עיין אגרות הראיה אגרת קג), ולכן היא מובאת בדרך אגב, ולא בראש. 

ומכאן לעצם העניין.

בבבלי אומרים שאמנם בתחילה נחלקו בית שמאי ובית הלל, ורק בגלל שרבו בית שמאי במניין נפסק כמותם, אבל "למחר הושוו", כלומר בית הלל הודו לבית שמאי והסכימו איתם. 

בבבלי אומרים שהמגמה בסוגיא היא התחזקות של גישת בית שמאי. 

בירושלמי נראה שהמגמה הפוכה. 

בירושלמי אומרים שהיו שם שלוש סדרות. בתחילה גזרו שמונה עשר דברים בהסכמה של ב"ש וב"ה. אחר כך היו דיונים על עוד שמונה עשר דברים שבהם היה ויכוח נוקב, כמתואר לעיל, ולבסוף נצחו בית שמאי ונגזרו הגזירות כשיטתם. אחר כך היו עוד שמונה עשר דברים שבהם לא היתה הכרעה ונשארו הדברים במחלוקת. 

המגמה אפוא היתה היחלשות של שיטת בית שמאי. כנראה אחרי הויכוח הנוקב, בו היו גם חרבות ורמחים, הבינו בית שמאי שזה לא שייך להמשיך ככה, ולכן על הדברים האחרונים לא היתה הכרעה.

כאמור, בשני התלמודים מסבירים שהויכוח היה האם להחמיר זה טוב או לא טוב. 

בבבלי יש נטיה להחמיר, ובירושלמי יש נטיה יותר להקל. 

בעניין החומרות, מסביר השל"ה הקדוש:

"הענין, ביותר שיש התפשטות זוהמת הנחש צריך ביותר לגדרים, ופורץ גדר ישכנו נחש... ובהתפשט זוהמת הדור צריך להתפשטות יותר איסורים... כי מאחר שמתפשט זוהמת הנחש ויוצא יותר מכח אל הפועל, הנה הקב"ה ברא יצה"ר ברא תבלין, כי אז צריכים אנחנו להתעוררות עליון להמשיך האסורין מכח אל הפועל, עד לעתיד נתדבק במקור העליון, ודי בזה למשכיל ולמבין."

השל"ה מסביר שהצורך בחומרות נובע ממצב ירוד, וככל שנידבק במקור העליון, יהיה יותר קל.