ירושלמי- הסיבה לנתינת מחצית השקל

השבת נקרא פרשת שקלים, ונעסוק היום בשאלה: למה? בירושלמי אומרים שיש כאן טעם רוחני פנימי, שמתכתב עם קריאת המגילה.

לשון הירושלמי (ג ד):

"ר' לוי בשם רבי שמעון בן לקיש: צפה הקב"ה שהמן הרשע עתיד לשקול כספו על ישראל, אמר: מוטב שיקדום כספן של בני לכספו של אותו רשע, לפיכך מקדימין וקורין בפרשת שקלים."

הכסף שבני ישראל שוקלים עבור הקרבנות קודם לכספו של אותו רשע, ואת הקדימה הזאת אנו מציינים בכך שאנו קוראים פרשת שקלים בתחילת החודש לפני קריאת מגילת אסתר באמצע החודש, שבה נקרא על כספו של הרשע.

נתינת כסף היא דבר שפועל באופן עמוק וחזק על המציאות, גם לטוב וגם למוטב, ואנו מתמודדים עם הכתוב אצל המן "ועשרת אלפים ככר כסף אשקול", ע"י שקלי הקודש.

כך אומרים בירושלמי. ומה בבבלי?

בבבלי אומרים שקריאת פרשת שקלים שייכת למה שאומרת המשנה בתחילת מסכת שקלים, שבתחילת אדר צריך לזרז את העם לתת מחצית השקל לקראת ניסן, שבו צריכים להתחיל להשתמש עם התרומה החדשה לקניית הקרבנות. לא מזכירים בסוגיא שם את עניינו של המן הרשע.

יש הבדל עקרוני בטעם לקביעת ההלכה של קריאת שקלים בין הירושלמי לבבלי. הטעם של הירושלמי - הקדמת כספי ישראל לכספו של אותו רשע - אלו דברי אגדה. לעומת זאת, הטעם של הבבלי הוא הלכתי מעשי. בשביל לקיים את המצוה לקנות את הקרבנות מהתרומה החדשה, יש לזרז את העם לקיים את מצוות מחצית השקל בעת הזאת.

אמנם גם בבבלי מביאים את האגדה של הירושלמי, אבל מזכירים את זה כחלק מרצף אגדות על מגילת אסתר. לא מזכירים את זה בסוגיא ההלכתית.

בבבלי לא מבססים חיוב הלכתי, כמו קריאת פרשת שקלים, על דברי אגדה. בירושלמי כן.

הרב זצ"ל מסביר, באיגרת קג, שעולם האגדה הרוחני והפנימי, שהוא מסתעף מכח הנבואה של ישראל, שייך בעיקר לארץ ישראל, ארץ הנבואה. כאן רב כוחה של האגדה. בארץ ישראל מכירים בכח הרוחני כדבר מרכזי בחיים, וכדבר מחייב. בגלות כח העולם הפנימי הרוחני של האגדה נחלש, והוא מובן כעניין שיש בו עצה טובה ומעלה עליונה, אבל זה לא דבר מחייב.

לכן בבבלי מביאים טעם הלכתי מעשי לתקנת קריאת פרשת שקלים, ואת הטעם הרוחני מביאים כדברי אגדה בלבד.

מה אפשר לקחת מסיכום הדברים, מאיחוד התלמודים? הרי בוודאי הם "צדקו יחדיו"!

עלינו לקבל מהבבלי את הבסיס החזק של העולם המעשי. להפנים את חשיבותו. לדעת שבלעדיו אין יכולת להאיר. ועל הבסיס האיתן הזה, לבנות קומה רוחנית מאירה, שרק ארץ ישראל יכולה לה.