ירושלמי- מהו ה"טוב והמטיב"?

"לְכָ?ה אִתָּ?נוּ? וְהֵטַ?בְנוּ לָ?ךְ כִּֽי־ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל"

אחת מברכות השבח היא ברכת "הטוב והמטיב". יש הבדל בין התלמודים בהלכותיה של ברכה זו, וגם בפירושה.

בתלמוד הבבלי הכלל הוא שמברכים ברכה זו רק על טובה שיש לו בה שותפות עם אחר. למשל, כאשר נולד לו בן הוא מברך "הטוב והמטיב" כיון שטובה זו היא לו וגם לאשתו.

הראשונים מסבירים שהשותפות בטובה היא היא פירוש הברכה: "הטוב" לי "והמטיב" לאחרים.

לעומת זאת, בתלמוד הירושלמי לא מוזכר התנאי של שותפות עם אחר. לפי הירושלמי גם אם הטובה היא לו לבדו מברך "הטוב והמטיב".

מה אפוא פירוש הברכה לפי הירושלמי? נראה שהפירוש הוא כך: הקב"ה הוא "טוב", והוא "מטיב" לבריותיו.

יש כאן הבדל מהותי בין התלמודים.

בבבלי, הדרך להיפגש עם טוב ה', היא דרך הטוב שהאדם מקבל מהקב"ה. לכן: "הטוב" – לי.

לעומת זאת, בירושלמי, השלב הראשון הוא טוב ה' באופן כללי, בעצמו. מתוך כך האדם מברך שה' "הטוב" גם "מטיב" לו. בארץ ישראל, שהיא "אֶ?רֶץ אֲשֶׁר־ה' א-לֹקֶ?יךָ דֹּרֵ?שׁ אֹתָ?הּ תָּמִ?יד עֵינֵ?י ה' א-לֹקֶ?יךָ? בָּ?הּ", הקב"ה הוא הנושא המרכזי. המפגש עם הקב"ה אינו רק דרך מה שהאדם עצמו מקבל מה', אלא העניין הא-לוקי נמצא כאן באויר. וכדברי חז"ל במדרש: "אתה מבקש לראות את השכינה בעולם הזה? עסוק בתורה בארץ ישראל!"