ירושלמי- היום בו נולד משיח

ידועים דברי הירושלמי, שביום בו נחרב בית המקדש, נולד המשיח.

ביום בו הגענו לשפל המדרגה הקיצוני, התחלנו בתהליך של עליה לקראת השלימות של הגאולה.

בשני התלמודים מסופר מעשה, המספר על מישהו שפגש את המשיח. שני הסיפורים שונים מאוד. נביא את שניהם, ונדון בהבדל ביניהם.

בתלמוד הירושלמי מסופר כך (ברכות ב ד):
מעשה היה באדם שחרש עם פרתו. באמצע החרישה, געתה הפרה, וערבי שעבר שם, קרא לאותו יהודי ואמר לו התר את הפרה ואת המחרשה, כיון שעתה נחרב בית המקדש.
ממשיך הירושלמי ומספר, שמיד געתה הפרה פעם שניה, ואז קרא הערבי לאותו יהודי, ואמר לו קשור פרתך וקשור את קנקן המחרשה, כיון שעתה נולד מלך המשיח.

ממשיך הירושלמי ומספר, שאותו יהודי שאל את הערבי הזה אודות זהותו של המשיח שזה עתה נולד, והוא ענה לו ששמו הוא מנחם בן חזקיה, מהעיר בית לחם יהודה.

מי מאיתנו לא היה רץ מיד לפגוש את המשיח, אחרי שנודעה לו זהותו.

אותו אדם רצה לפגוש את המשיח, ולשם כך הוא עשה הסבה מקצועית. הוא מכר את הפרה והמחרשה, ונעשה מוכר בגדי תינוקות. הוא היה הולך מעיר לעיר ומוכר בגדי תינוקות לאמהות.

כשהגיע לבית לחם, באו כל הנשים לקנות בגדים לתינוקותיהן, אבל אמא של מנחם לא באה. הוא שמע את הנשים קוראות לה: אמו של מנחם, אמו של מנחם, בואי לקנות בגדים לבנך! היא ענתה: אני רוצה לחנוק את שונאיהם של ישראל! היא התכוונה לומר כך על בנה, בלשון נקיה. והיא הסבירה את הסיבה: ביום שבו הוא נולד נחרב המקדש!

ענה לה אותו מוכר: בטוחים אנו שברגלו נחרב הבית וברגלו הוא נבנה. כלומר בואו לעולם אכן קשור עם חורבן הבית, אבל הוא קשור גם עם בניינו.

אמרה לו האשה: אין לי כסף לקנות לו בגדים. ענה לה המוכר: לא אכפת לי מכך, קני לו בגדים, ואם אין לך לשלם עכשיו, אני אעבור כאן בעתיד ותוכלי לשלם לי.

לימים בא אותו מוכר שוב לעיר, ושאל אותה מה מעשיו של התינוק, והיא ענתה לו, שמאותה שעה שהוא ראה אותה אז, באו רוחות וסערות וחטפוהו מידה.

זה הסיפור הירושלמי.

כאמור, גם בבבלי יש סיפור, אחר, על אדם שפגש את המשיח. וכך אומרת הגמרא בבבלי סנהדרין (צח ע"א):

רבי יהושע בן לוי פגש את אליהו הנביא בפתח מערת רשב"י, ושאלו אימתי יבוא המשיח. ענה לו אליהו: לך ושאל אותו. הוא יושב בפתח העיר רומי, בין העניים הסובלים מחולאים, וההבדל בינו לבינם, וכך תוכל לזהות אותו, הוא שהם מתירים בכל יום את כל התחבושות שלהם ואח"כ קושרים את כולם בחזרה, והוא לעומתם מתיר אחת וקושרה, ורק אח"כ מתיר אחרת. ומדוע? כדי שאם יבוא הרגע בו הוא צריך לבוא ולהתגלות, לא יצטרך להתעכב עד שיקשור את כל התחבושות.

הסיפור שם ממשיך, אבל לענינינו, נראה שניתן להצביע כאן על הבדל בין התלמודים, האם המשיח הוא תינוק שנולד, או עני בעל חולאים.

המהר"ל מסביר את הבבלי בחידושי אגדות, וזו לשונו:

"מעלת המשיח נבדל מן עולם הזה הטבעי הגשמי, וידוע כי הגשמי מתנגד לבלתי גשמי... ולכך אמר שהמשיח יושב בין עניים, כי אין לו חלק מן עולם הזה כלל, והוא כמו העני שאין לו עולם הזה, ובין סובלים חלאים שיש להם התנגדות מן עולם הזה, שהרי הם מדוכאים בחולי, וראוי שיהיה יושב המשיח ביניהם, רוצה לומר מצטרף להם, כי גם המשיח אין לו חלק בעולם הזה כלל, לפי שאין מעלת המשיח מן עולם הטבעי."

לאור דברי המהר"ל, נראה ששורש ההבדל בין התלמודים, הוא בשאלה האם המשיח הוא מתנגד לטבע העולם, לעולם הזה, כדברי הבבלי הממשילו לעני סובל חולאים, או שהוא לא מנוגד לחיי העולם הזה, הגשמי, אלא הוא מאיר אותם באור חדש. תינוק שנולד אינו מתנגד לגשמי, אלא הוא תקוה שהולכת וצומחת מתוכו.

כשאנו מבקשים לאחד בין התלמודים, וליצור תמונה אחת משניהם, נראה שהמשיח אכן מנוגד לעולם הטבעי, בבחינה מסויימת, המודגשת במשקפיים הבבליות, במבט של חוץ לארץ. הטבע שבחו"ל אכן מנוגד למשיח. בירושלמי אנו לומדים שהוא לא מתנגד לטבעי והגשמי בהתגלותם בארץ החיים, בארץ ישראל. הטבעי והגשמי של ארץ ישראל, מצמיח בתוכו את אותו תינוק שנולד ביום חורבן הבית.

"וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ"