ירושלמי- הקשר שלנו לאבות

ישנו הבדל כללי בין התלמודים בנוסחים של תפילות שונות, שבבבלי אומרים "ה' א-לוקינו", ובירושלמי - "ה' א-לוקינו וא-לוקי אבותינו". הבדל זה מופיע פעמים רבות. 

יש ללמוד מכך, שהקשר עם האבות מתגלה במיוחד בארץ ישראל. זה ברור באופן פשוט, שהרי כאן הם דרכו ופעלו, ובארצנו נטמנו. אבל רואים מהירושלמי שאנחנו לא יכולים להתקשר עם אבותינו באופן מלא מחוץ לארץ הזאת.

יש להוסיף לכך את דברי הירושלמי בתחילת ברכות, שאומר שהמרחק בין הארץ לשמים הוא מהלך חמש מאות שנה, ומסביר - "כשני אבות הראשונים".

פירוש: השנים של שלושת האבות יחד הם 500 שנה. אברהם חי 175 שנה, יצחק 180 ויעקב 147, סך הכל 502. 

המפרשים מסבירים שלא מחשיבים את השנתיים הראשונות של אברהם, טרם הכיר את בוראו.

זאת אומרת שהאבות בשנות חייהם (שהיו בעיקר בארץ ובעבורה) פעלו לחיבור הארץ לשמים. כביכול כל שנה של אחד מאבותינו עלינו עוד שלב בחיבור הזה. 

בהקדמת הזוהר הקדוש אומרים (א ע"ב - לא מזמן ב"עמוד הזוהר היומי". מצ"ב בסוף קישור. מתורגם):

"הַנִּצָּנִים - אֵלּוּ הֵם הָאָבוֹת שֶׁנִּכְנְסוּ בַּמַּחֲשָׁבָה וְנִכְנְסוּ לָעוֹלָם הַבָּא וְנִגְנְזוּ שָׁם, וּמִשָּׁם יָצְאוּ בִּגְנִיזוּת וְנִסְתְּרוּ בְּתוֹךְ נְבִיאֵי הָאֱמֶת. נוֹלַד יוֹסֵף וְנִטְמְנוּ בוֹ. נִכְנַס יוֹסֵף לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה וְהִצִּיב אוֹתָם שָׁם, וְאָז נִרְאוּ בָאָרֶץ וְנִגְלוּ שָׁם...

וּמִי מְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם וְגוֹרֵם לָאָבוֹת לְהִתְגַּלּוֹת קוֹל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וּבִגְלַל אוֹתָם הַתִּינוֹקוֹת שֶׁל הָעוֹלָם, הָעוֹלָם נִצָּל."

יתן ה' ובזכות אבותינו ובזכות ברית אבותינו, נראה במהרה בגאולת העם והארץ,